בנושא מכתב הסירוב של אנשי התיאטראות

אנשי התאטרון:

רנה ירושלמי, יוסי פולק, דורון תבורי, עירית קפלן, שמעון בוזגלו, אלון דהן, אבי פניני, איתי טיראן, אבי גרייניק, דרור קרן, עדנה מזי"א, סיני פתר, רמי הויברגר, רות זיו אייל, אלברט כהן, עידו ריקלין, שרדי ג'ברין, ליליאן ברטו, עודד קוטלר, מיכאל כורש, יוסף סוויד, שיר אידלסון, נורמן עיסא, אוהד שחר, דורי פרנס, יעל קרמסקי, גלעד עברון, סיון ששון, אופירה הניג, יהושע סובול, סביון ליברכט, בעז גאון, מוטי לרנר, ענת גוב, יעלי רונן, פרופסור גד קינר, פרופסור אבנר בן עמוס, פרופסור נורית יערי, שירי גולן, גרי בילו, שוקי וגנר, אמיר אוריין, תמר קינן, חוה אורטמן, אהרון אלמוג, ירדן בר כוכבא, מרים גורצקי, אילן תורן, בן ציון מוניץ, נמרוד ברגמן , יונה (במבי) בואנו.

יש ימים שאני מצטער שאין לי מנוי לתאטרון כלשהו רק בכדי שאוכל לבטל אותו.

עידכון 1

עידכון 2: בעקבות מספר פניות שקבלתי אני רוצה להבהיר שאני בעד התנתקות מיידית מהשטחים המוחזקים על-פי מתווה של גושי התיישבות שאני מניח כי אריאל תהיה באחד מהם. לא מחפש שלום אלא הפרדות.

11 תגובות בנושא “בנושא מכתב הסירוב של אנשי התיאטראות

  1. שלום רב.
    על מנת לחסוך אי נעימות, אני דורשת תיקון על הכתבה שפורסמה.
    שמי אילנית גרשון ואני שחקנית.
    שמי שורבב לרשימת החתומים על העצומה (נגד ההופעות באריאל), ללא הסכמתי ואישורי. הדבר נעשה בצורה שטחית ופזיזה וללא ידיעתי. מעולם לא הוצג בפניי מסמך או מכתב פרטני המעיד על תוכן העצומה, ומעולם לא חתמתי על דבר. אני מבקשת לטהר את שמי ולומר שאני לא חלק מהמלחמה הזאת. מעולם לא הייתי. אני מכבדת את האנשים שכן לוקחים בזה חלק, ומכבדת את האמת שלהם, אך עמדתי שלי בנושא היא שאני שחקנית בתיאטרון ציבורי, ולא אעשה דבר שיסכן את עתידו מבחינה ציבורית וכלכלית.
    בכבוד רב, אילנית גרשון.

    • אילנית שלום,

      אני מנצל על שרבוב שמך בפוסט אשר כמובן הוסר. לא בדקתי באופן אישי עם כל אחד מהאנשים ברשימה אלא התבססתי על הרשימה כפי שפורסמה לפני ימים ספורים באתר ynet.

      במידה ופרסום זה פגע בך אנא קבלי את התנצלותי.

      אלעד

  2. כמה שאני מסכים איתך.
    חוכמה מאוד קטנה לחיות על חשבון כולם אבל לשרת רק את מי שבא לך.

    די לקרוע את עצמנו מבפנים, יש די שמנסים לעשות מבחוץ.

    ההגינות המינימלית של כל מי שחתם על כך זה להפסיק כל פעילות שלו שממומנת על ידי כספים ציבוריים.

  3. לא מובן לי, אחרי קריאת התגובה האחרונה , מדוע שחקן תאטרון או במאי או מחזאי נתפסים כאן כ"משרתים" שחובתם לציית, ומדוע , בכלל, כל מי שמשכורתו כוללת, במידה זו או אחרת , מימון ציבורי – מנוע מנקיטת עמדה ומעמידה על זכותו לממש אותה. כספי המסים של כולנו מממנים אחוז מכריע של כל סוגי העיסוק במדינת ישראל ; האם משום כך לשישים עד שבעים אחוזים מן האוכלוסייה אין זכות להביע את דעתם ולהסיק ממנה מסקנות , רק משום
    שהיא מנוגדת לעמדת הממשלה (הנוכחית, כמובן. לא ידוע אם ממשלות עתידיות לא ינקטו גישות שונות לגמרי, שבעקבותיהן תימצא אריאל מחוץ לקונסנזוס)?…וכל עניין ה"קרע מבפנים" : במקרה הטוב זאת תמימות, במקרים אחרים -היתממות . ישראל , על שלל המגזרים , המעמדות ,העדות, הלאומים והשטחים שלה , היא חברה קרועה,מופרטת ומסוכסכת ממילא, ורק איזשהו דבק מיתולוגי (די חזק, בינתיים) מלכד אותה , בקושי רב. מוטב להיות מודעים לכך, להגיב על כך ולנקוט עמדה אישית ברורה – גם באמנות עצמה (לרבות תיאטרון); גם במילותיהם ובמעשיהם של האמנים, כיחידים. כל המרבה להביע עמדה כזאת ולפעול לפיה – הרי זה טוב לעתידנו כאן, לעצם התקווה שיהיה טוב ושפוי ויפה יותר (בין השאר בלי "משרתים" ו"אדונים" ). אנחנו לא "משרתים" אלא – לפחות אמורים להיות – בני אדם חושבים ומגיבים. אם לא – כל העניין הישראלי אבוד .וכאמור , מימון ממשלתי (שבתיאטרונים ממילא אינו עולה על עשירית, בערך ,מן התקציב השנתי) כלל לא רלוונטי. תודה לכל החותמים ולתומכים בהם.

    • עודד,
      אין חובה לציית ומותר לנקוט עמדות שונות. העמדה שלי היא שבמידה ותאטרון יסרב להופיע באריאל הייתי מבטל את המנוי שלי (אבל כפי שכתבתי אין לי אחד). התאטרון, כגוף הממומן על-ידי המדינה, צריך להופיע בכל היכל תרבות. המדינה מכירה באריאל כישוב חוקי ולכן על התאטראות להופיע שם.
      לגבי "הדבק המיתולוגי" אני מסכים. הקטנה שלי עלתה היום לכיתה א' ולהערכתי הבת שלה כבר לא תעשה זאת בישראל. מבלי להכליל, חלק מציבור המתנחלים, חלק מהחרדים וחלק מהמוסלמים יהפכו את המקום הזה שנקרא מדינת ישראל למקום שבו אנשי המיעוט שלי (ישראליים חילוניים) למקום שלא ניתן לחיות בו.
      וראה גם את ההערה השניה בפוסט.

  4. חוצפה שלא תתואר. מי שנתמך ציבורית, שיעסוק במה שהוא אמור לעסוק או שיפרוש מהארגון הנתמך. וגם אני לא רוצה להחזיק במרבית השטחים אבל הרוב המכריע של הציבור וודאי יסכים איתי שאריאל, כמו מעלה אדומים למשל – היא בקונצנזוס.

  5. כל המתנחלים, כל אחד ואחד מהם (כלומר כל מי שגר מעבר לקו הירוק) שותפים בכל יום למעשה נבלה ועוולות ואחראים באופן אישי בעצם הימצאותם שם להמשך מצב של כיבוש, פגיעה בתושבים הפלסטינים ולתפיסתי, לפגיעה במדינת ישראל.

    קונצנזוס לא עושה משהו ל"בסדר", גם להרוג אינדיאנים ועבדות היו קונצנזוס.

  6. לדעתי זכותם לסרב בעיקרון, הבעיה שהתגובה שלהם נראית ילדותית ושטחית. זה מזכיר לי שלפני עשר שנים כל מיני סטודנטים החרימו את ההתנחלויות בלי בכלל לדעת איך הגיעו המתנחלים ליהודה ושומרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.