קראתי היום ברכבת את הכתבה על המכתב של המג"דים לראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. אין מה לומר, הם פשוט צודקים!

לעימות בצפון ב- 2006 הגיעה הפלוגה שלי בכושר שיא. לא היתה משימה אחת שהוטלה עלינו ולא בוצעה (כמובן המון משימות הוטלו ובסוף בוטלו אבל זה סיפור אחר). המוכנות שלנו לא באה בחינם. תעסוקות ואימונים שנתיים במשך כמה שנים רצופות, לכידות בין החיילים וביטחון במפקדים היו המפתח.

עם פרוץ המלחמה הפלוגה קבלה שני חיילים חדשים. המ"פ החליט מיד ששני החיילים לא ישובצו לפעילות מבצעית. "אני לא יכול לצאת למשימה עם חיילים שאני לא מכיר, לא אימנתי ואני לא יודע מה היכולת שלהם" הוא אמר. "זה יסכן אותם ואת שאר הכוח" הוסיף. המ"פ הנוכחי לא יכול היום להיות "מפונק". בשלוש השנים האחרונות לא בצענו תעסוקה מבצעית אמיתית ובקושי התאמנו. מספר החיילים החדשים או כאלה שראינו פעם אחת בלבד הוא עצום. מספר ותיקים השתחררו וחלק מהמתנדבים ויתרו. מי בכלל יכול להעריך מה היכולת והמוכנות של הפלוגה?

אולי באמת צריך לחטוף בומבה בראש בכדי להתעשת 🙁