לפני כשבועיים זומנתי ליום מילואים. זו הפעם הראשונה, ממלחמת לבנון השניה, שהפלוגה שלי נפגשת במסגרת צבאית (מפגשים חברתיים אנחנו מקיימים באופן שוטף). חוץ מלהראות לנו את המחסנים, שטופלו ללא הכר, התאספנו למשך מספר שעות באחד הקיבוצים בצפון בכדי לדבר על המלחמה. המטרה היתה לדבר עלינו ולא על הצבא או על המדינה.

כל אחד סיפר מה הוא מרגיש ומה המלחמה עשתה לו. כל אחד גם סיפר מה הוא זוכר במיוחד. אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים קטנים שנזכרתי בהם ושגרמו לי לצחוק מעט.

הסיפור הראשון התרחש מספר ימים לאחר הגיוס, כשבוע לאחר פרוץ המלחמה. קבלנו הודעה כי שר הביטחון אוסר על חיילים שהינם בנים יחידים להתגייס. זיכרו כי מדובר באנשי מילואים, חלקם בעלי משפחות – אנשים מבוגרים. רישומי הצבא הראו כי יש לנו שניים כאלו. יצא הגורל ושניהם עולים מרוסיה. לא עזרו כל הטענות והויכוחים ("לעשות שמירות אנחנו טובים אבל להילחם לא") והם נאלצו להשתחרר. אחרי יומיים שניהם חזרו. תשאלו איך? פשוט מאד: הם הביאו אישורים מרוסיה שיש להם שם אחים. בזמנו סיפרו על העולים מרוסיה שהם מהנדסי אוניות, כלומר שהתעודות "אבדו" באוניה. במקרה הזה תעשיית האישורים עבדה לטובה.

הסיפור השני התרחש לילה אחד ליד צומת ישע. קבלנו התראה לביצוע פעולה מסויימת ושטח הכינוס שנקבע היה ליד הצומת. הגענו לשם ברכב בכדי לקבל את הכלים ההנדסיים שלנו ולחבור לכוח הנדסה סדיר שהיה במקום. לאחד מהכלים ההנדסיים היה מספר צבאי מעניין – 666. למרבה הצחוק (שלי) אף חייל סדיר לא הסכים לעלות על הכלי ואף המובילים האזרחיים לא רצו להוביל אותו. הסיפור נגמר כפי שהסתיימו הרבה פעולות, בביטול המשימה.

מהכיוון הרציני נזכרתי בדר' מרינה. מרינה היתה הרופאה של גדוד 52 אותו פגשנו מיד כשהגענו לגבול הצפון. זה היה ביום שישי או שבת וזכור לי שהחברה קצת הסתלבטו עליה. היא מצידה היתה חריפה ולא נשארה חייבת. לאחר יומיים למדנו להעריך אותה.

למרות שהיתה כוונה לדבר במפגש רק עלינו ולא על המלחמה, דרך ניהולה וכו' השיחה גלשה גם לכיוון הזה. המאורע שהשאיר את חותמו על הפלוגה היה אירוע שלדעתנו היה חמור מאד ופרטיו עדיין לא פורסמו בתקשורת. רוב האנשים מחכים שהצבא יתעשת וינהל תחקיר רציני והפקת לקחים. לאו דווקא עריפת ראשים. מדובר באירוע שתחילתו בנפילה של ארבעה חיילים והמשכו החמור בהשארת שני חיילים בשטח (שלא לומר נטישה). אני מקווה שמישהו שם למעלה יבין שצריך לבדוק ברצינות מה קרה שם.

(ככה זה נראה דקות לאחר תחילת האירוע)