רציתי לכתוב על שתי הפסיקות שהתקבלו בשבועיים האחרונים.
רציתי לכתוב על הפרשנות השיפוטית של חוק החמץ שטוענת כי מותר למכור חמץ בבתי עסק כי הם לא "פומביים" אלא רק ציבוריים (או אולי להיפך).
רציתי לכתוב על הפסיקה שקבעה כי הוצאות טיפול בילדים יוכרו לצורכי מס. רציתי להזכיר שהכנסת לא הגיעה להסכמה בנושא.
רציתי לכתוב שפעם נוספת (או פעמיים נוספות) בית המשפט מרשה לעצמו לפרש לעוות את כוונת המחוקק.
רציתי לכתוב שאני תומך בביטול חוק החמץ ובעידוד יציאת נשים אנשים לעבודה. רציתי להדגיש כי הדרך לעשות זאת היא בכנסת ולא בבית המשפט.
רציתי לכתוב הכל אבל נדב כבר כתב.
מצטער
🙂