כאשר הגדולה שלנו החלה לקרוא ספרים באופן עצמוני עשינו מנוי בספריה העירונית. הביקור הדו-שבועי לערך בספרייה נתן גם לי תרוץ לחזור לקרוא מעט. ביום שישי הגעתי עם הגדולה לספריית יד-לבנים בכדי להחליף ספרים. הספרנית בישרה לנו כי פג תוקף המנוי וכי יש לחדשו. היא אמרה כי כעת המנוי ללא תשלום וכי ניתן לקחת רק שני ספרים ולכן אם ברצוננו להמשיך לקחת שלושה ספרים בכל פעם, עלינו לפתוח מנוי נוסף. הסכמנו. מספר המנוי הישן שלנו היה קטן מאלפים ואילו החדש היה גדול מעשרים ואחד אלף! ציינתי בפניה את העובדה שהמספר קפץ במאות אחוזים תוך פחות משנה והיא הסבירה כי "מאז נכנס לתוקפו התיקון החדש לחוק הספריות, אשר בין השאר ביטל את דמי המנוי, ישנם אלפי מצטרפים חדשים בכל חודש לרשת הספריות העירוניות בחיפה" (לא ציטוט מדוייק).
לא בכל יום אנו נתקלים בחוק המשפיע באופן ישיר ומיידי כל-כך על הציבור. התיקון לחוק הספריות התקבל ביוזמת ח"כ מיכאל מלכיאור מתנועת מימד. מספר עיריות, כגון חולון וחיפה, הודיעו כי יתחילו לאכוף את החוק החל מתחילת שנת 2008 ולפחות בחיפה אכן הדבר מיושם (לא ברור לי מתי בדיוק החוק אמור לחייב את שאר העיריות בארץ). אני לא יודע לצטט מחקרים הקושרים בין קריאת ספרים לבין ידע/אוצר מילים/יכולת ביטוי והבעה (ועוד) אבל לי הקשר הוא ברור. הדבר בולט אצל הגדולה שרק היום אמרה "נקלענו לרחוב ללא מוצא" – באמת כדאי לשים תמרור מתאים ברחוב שפרעם (בלוג חינם למי שיודע איפה זה).
בהנחה והמידע אותו מסרה לי הספרנית נכון, ואין כאן איזו אחיזת עיניים, מגיע כל הכבוד לח"כ מלכיאור ולכל מי שקידם את החוק!
זה הקיצור דרך בין הרצליה לבן יהודה, לא? (בלי לבדוק, כמובן)
כן ולא. רחוב שפרעם אכן נמצא בין הרצליה לבן-יהודה אבל הוא ללא מוצא, כלומר לא ניתן לנסוע ברכב מהרצליה לבן-יהודה. מי שבכל זאת רוצה שימשיך עוד 100 מטרים ברחוב הרצליה ויעלה ברחוב גדעון.
כדאי כמובן לבדוק כמה מהמנויים החדשים הם גם פעילים.
בכל מקרה מדובר באחד החוקים הברוכים שעברו כאן בשנים האחרונות, ואני תמה למה היו צריכות לעבור כל כך הרבה שנים עד לקבלתו.
מוקדם לשמוח (אלא אם כן אתם חיפאים, כנראה…).
רשויות רבות טוענות שהחוק אינו חל עליהן, משום שהספריות שהן מחזיקות אינן מוגדרות כספריה ציבורית על-פי החוק, ואינן נתמכות על-ידי משרד החוק במסגרת החוק הנ"ל.
בנוסף, במועצות אזוריות חלק מהישובים מחזיקים ספריות הנתמכות על-ידי המועצה, אך לא ישובים קטנים. לדברי הנציגים המוסמכים, תושבי ישובים קטנים שאין בהם ספריה אינם זכאים למנוי חינם בספריות בישובים סמוכים, ועליהם לשלם.
תיקון: "…אינן נתמכות על-ידי משרד החינוך במסגרת החוק הנ"ל".
כלומר הסקפטיות שלי במשפט האחרון היתה במקומה 🙁
וכן, אנחנו חיפאים.
שמעתי על החוק הזה רק לאחרונה. נשמע כמו רעיון טוב, וברגע שאסיים לקרוא את ערמת הספרים שכבר רכשתי ומחכים לי (אל דאגה, בסך הכל מדובר בשלושה-ארבעה ספרים) אני אתחיל לנצל אותו על ידי פתיחת כרטיס קורא בספריה בשכונה החדשה שלי.
אבל הגיעה אלי שמועה שבעקבות החוק החדש המדינה חתמה הסכם בלעדיות עם רשת מסויימת שתמכור ספרים לספריות. כתוצאה מכך הספריות לא יכולות לרכוש באופן סדיר ספרים ממקורות אחרים, והן נאלצות להגביל את עצמן למבחר מצומצם. מישהו יכול לאמת את העניין?
אלעד שלום,
שמחתי לקרוא את הפוסט אצלך בבלוג.
אכן, חוק הספריות הציבוריות של ח"כ מלכיאור צובר תאוצה ואנו מדווחים כי למעלה מ- 90% מהספריות הציבוריות (212 מתוך 230) אכן כבר לא גובות תשלום. היוזמה מצטרפת למספר גדול של רפורמות אותן מוביל הרב מלכיאור בהן הארכת שנות הלימוד מ- 10 ל- 12, פיקוח על פעוטונים ופתיחת זרם חדש בחינוך- חינוך חילוני- דתי.
ניתן לקרוא על הכל באתרו של ח"כ מלכיאור ב- http://www.melchior.org.il
מישהו יודע האם גבעתיים נחשבת לעיריה "נאורה" שאוכפת את החוק, או שגם היא מוצאת פרצות וגובה הון מתושביה? מתחשק לי לעשות מנוי לספריה כמו כשהיינו ילדים… 🙂