במקרה הראשון בו דנה, החליטה הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים מטעם איגוד האינטרנט הישראלי, שלא למנוע את בקשת הרישום של שם המתחם co.il.יהוה (יהוה.co.il).

רקע

מעבר למספר מגבלות טכניות קובע סעיף 7.3 בכללי הרישום של שמות מתחם כי לא יאושרו לרישום כשמות מתחם:

שמות המכילים מילים גסות, שפה גסה, שמות הפוגעים בתקנת הציבור או ברגשות הציבור או שמות שבכל דרך אחרת אינם תואמים את חוקי מדינת ישראל.

בעוד אני כמובן מקבל את הסיפא של ההכלל, כלומר שלא ירשמו שמות מתחם אשר נוגדים את חוקי המדינה (נגיד כאלו המסיתים לרצח) אני מתנגד לרישא שלו מהטעם הפשוט שאין להפעיל הגבלה מסוג זה על חופש הביטוי וכן מי אמור לקבוע מה פוגע וברגשות הציבור מה לא. כתבתי על כך בקצרה בתגובה לפוסט של ארז וולף שמחה בזמנו על "צנזורת הדומיינים".

לפני כשנה, לאחר שנבחרתי לכהן כחבר ועד איגוד האינטרנט ולאחר שהבנתי כי שינוי הסעיף לא יתאפשר, הגשתי לאישור ועד האיגוד הצעה להקמת ועדה לאישור/דחיית רישום של שם מתחם אשר עובדי מרשם השמות שוקלים לדחותו. עד כה החלטה שלא לאשר רישום התקבלה על-ידי מנהל המרשם ומספר חברי ועד. בנוסף, עצם אי הרישום והסיבות לכך לא פורסמו. יחד עם זאת חשוב לציין כי מספר שמות המתחם שלא אושרו לרישום הוא קטן מאד ולאדם ממוצע יש יותר אצבעות בידיים מאשר מספר זה. כמובן שאי רישום שמות מתחם מסיבות של "פגיעה ברגשות הציבור" הוא לא ייחודי למרשם הישראלי וקיים בלא מעט מרשמים כגון המרשם הרוסי (סעיף 3.1 לכללי הרישום), המרשם ההולנדי ועוד. אגב, בהולנד קיים מוסד העוסק, בין השאר, בברור עתירות בנושא שמות מתחם הפוגעים בסדר הציבורי ובצניעות (במקור decency).

במהלך הדיון הוצע להקים ועדה חיצונית בשם "הועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים". פעולת הוועדה מוסדרת בנוהל עבודת הוועדה (קובץ PDF) ובעיקר:

בסמכות הוועדה לקבוע, ביחס לבקשות רישום שמות מתחם חדשים שיועברו אליה ע"י האיגוד לבחינה מעת לעת, אם קיימת מניעה לאשרם לרישום בשל הוראת סעיף 7.3

כמובן שהחלטה על אי אישור לרישום שם מתחם חייבת להתקבל ברוב קולות בוועדה. עיקרון חשוב שנקבע הוא שהוועדה תנמק את החלטותיה ואלו יפורסמו באתר האינטרנט של האיגוד. חברי הוועדה הראשונים, הפועלים בהתנדבות, הם הנק נוסבכר (מאבות האינטרנט הישראלי), הסופרת יוכי ברנדס, רשם בית המשפט העליון לשעבר בועז אוקון ופרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. הרכב זה של הוועדה נותן ביטוי הן לצד האינטרנטי טכנולוגי מקצועי, הן לצד החברתי והן לצד המשפטי.

המקרה הראשון

בחזרה למקרה שלנו. שם המתחם הראשון שהונח על שולחנה הוירטואלי של הוועדה הוא co.il.יהוה. אני לא מתכוון לנסות להסביר את הבעייתיות בשם המתחם אך בקצרה רק אומר כי הציבור הדתי רואה בשימוש בשם המפורש , יהוה, כזילות באלוהים.

פרופ' בירנהק לא פסל את רישום שם המתחם וכתב:

אני מוכן להניח כי בעצם השימוש בשם המפורש כשם מתחם יהיו מי שירגישו נפגעים במידה מסוימת, בשל מה שיראו כזילות השם המפורש, או בשל טעם הלכתי אחר. עם זאת, משום שכדי להגיע לאתר שיופעל, אם יופעל, תחת שם המתחם הנ"ל, יהיה צריך הגולש לנקוט פעולה אקטיבית, ומאחר שהשם המפורש כשלעצמו אינו פוגעני, מאחר שהוא נגיש ברשת בשלל יישומים חוקיים, לגיטימיים ורצויים, ובכללם התנ"ך, אני סבור שמידת הפגיעה שעלולה להיגרם היא מועטה, ואינה חורגת מ"סף הסיבולת הציבורית". באיזון שבין מידת הפגיעה המצומצמת וההיפותטית הזו, לבין זכותו של המבקש שעמד בכל שאר דרישות הליך הרישום,
לרשום את שם המתחם, גובר האחרון.

בועז אוקון הצטרף לדעת פרופ' בירנהק והוסיף כי "השם המפורש מופיע ממילא בכל חיפוש באינטרנט (לרבות בוויקיפדיה)". לעומתם, יוכי ברנדס תמכה באי אישור הרישום שכן:

האותיות י-ה-ו-ה הן שמו הפרטי של אלוהי ישראל ונחשבות לשם הקדוש ביותר בתרבות היהודית.
…
רשת האינטרנט דומה יותר ל"רשות הרבים". אין במדינת ישראל רחוב או יישוב בשם י-ה-ו-ה. מן הראוי שגם לא יהיה אתר אינטרנט בשם כזה.

לדעתה בנושא "רשות הרבים" הצטרף גם הנק נוסבכר וכתב כי "שם המתחם יוכל להתפרסם בשלטי חוצות כמו שעושים רוב האתרים שרוצים שאנשים יכירו אותם." בנוסף נתן כדוגמה פסק דין שאישר את אי רישום חברה בשם "סרטי הכותל בע"מ" מהנימוק שיש בכך "זלזול בערכים הדתיים הלאומיים של עם ישראל". אגב, שם המתחם co.il.הכותל נרשם עם פתיחת הרישום של שמות בעברית אך לא פעיל כעת.

מכיוון שהוועדה היתה חצויה בדעותיה, לא נמצא הרוב הדרוש על-פי הנוהל לפסילת הרישום של שם המתחם ואכן על-פי החלטתה המנומקת של הוועדה (קובץ PDF) "הבקשה מתקבלת".

גילוי הנאות: אזכיר כי אני חבר הנהלת איגוד האינטרנט הישראלי (נבחר ובהנדבות). האיגוד מנהל את מרשם שמות המתחם הישראלי והכתוב לעיל מבטא את דעותי בלבד ואינו בהכרח מייצג את עמדת האיגוד.