דר' י', שותפי למשרד, סיפר לי על שני ביטויים ירושלמיים שלא הכרתי: פופו לחרטה וג'ינס אוורול.
חיפשתי בגוגל "פופו לחרטה" ומצאתי איזכור אחד ויחיד:
"אתם עושים פורט ל-360 אז פופו לחרטה ואני אף פעם לא אעשה לכם משחקים!"
י' טוען שפרוש המושג הוא "בלי חרטות", כלומר אסור להתחרט: "נתת לי את המשחק אז בלי חרטות" לעומת זאת שמעתי משני מקורות שהפרוש הוא בדיוק הפוך, כלומר שמותר להתחרט.
גינס אוורול מסובך גם הוא. י' טוען שכאשר שני אנשים אומרים את אותה מילה בו זמנית אז אומרים גינס אוורול ומי שמדבר ראשון אח"כ הוא המפסיד. אשתי שתחייה מכירה ביטוי דומה: "ציקס פרטי". גם כאן כאשר שנים אומרים את אותה מילה ביחד הראשון שאומר "ציקס פרטי על…" זוכה בדבר. לדוגמה: "ציקס פרטי על ארטיק" מזכה את האומר בארטיק.
מישהו יכול לאשר את הביטויים?
אני מכיר את זה כ"ג'ינס פרטי" (בוורסיה הראשונה של המשחק, זו שאסור לדבר אחרי אמירת מילות הקסם), אבל ככה זה תרבות ילדים שמועברת בצורה אוראלית פר הגדרה. מזכיר לי את הדיון שהיה בזמנו באייל הקורא על המקורות של "קווה קווה דה לה אומה". http://www.haayal.co.il/thread?rep=241963
אצלנו באשדוד זה היה להגיד צ'יפס אחרי ששניים אמרו אותה מילה, מי שאמר קודם יכל לדבר והשני היה צריך לשתוק עד שמשחררים אותו. המילה לשחרור הייתה קטשופ, זה יכל להמשך גם שעות.
לא כתבתי אבל הגרסה של אשתי היא חיפאית.
מעולה 🙂 אצלנו (אשקלון) זה היה משהו בסגנון ג'ימס פרטי.
בנשר ובחיפה נתקלתי בצ'יפס (כמו אצל איציק), והפרס היה קבוע – מסטיק.