מי מנחש מה רוצה הקטנה?

אני יושב בחדר העבודה מול המחשב.

נכנסת הקטנה.

מצמידה לי גליל ריק של נייר טואלט ללסת ומבקשת ממני להחזיק אותו במקום.

יוצאת וסוגרת את הדלת.

משמיעה צפצוף.

נכנסת ולוקחת את הגליל.

מי מנחש מה היא עשתה?

טיול עם ילדים – תל דן, נחל חרמון תחתון, שניר, חורשת טל ועוד

לפני כחודשיים טיילנו באיזור עין גדי וכעת חזרנו מטיול בן ארבעה ימים באיזור הצפון. איזור הגליל העליון מוכר לי היטב מתקופות מילואים ארוכות אך טיול עם ילדים היא חוויה שונה ומהנה.

התחלנו ביום ראשון לקראת הצהרים בטיול בשמורת תל-דן. המסלול קליל, המון צל אך המים קפואים. הייתי בשמורה הזו לפני כשנתיים וללא ספק השנה הזרימה בנחל, כמו גם בנחלים הנוספים בהם בקרנו, חזקה יותר. בשמורה יש עץ הנקרא העץ של פו על שם ציורי העצים של מילן בספרי פו הדוב.

העץ של פו - שמורת תל דן

אחר הצהרים, לאחר ליקוק גלידה במקדונלדס (ארבע בעשר), הגענו לבית הארחה בתל-חי. נתחיל מהסוף – המקום לא מומלץ! שטח בית ההארחה יפה ומטופח. מדשאות גדולות ונוף מקסים אך החדרים צפופים מאד, לא נקיים ובעלי ריח לא מלבב.

בהתאם להמלצה מקולגה מקומית קפצתי לפיצריה משפחתית נחמדה בקרית שמונה בשם הפיצה שלי. פיצה משפחתית משובחת, כולל תוספות ובקבוק שתיה עולה 55 ש"ח. ארוחה משפחתית על הדשא ברוח הנעימה סגרה את היום. ארוחת הבוקר בבית ההארחה די עלובה. באמת שאין לנו דרישות מוגזמות ולמרות שקשה לקלקל חביתה, נרשמה הצלחה בכך. בנוסף הירקות עייפים. טוב, נפסיק לקטר, באנו להנות.

טיפ: הגיעו למסלולים לפני 10 בבוקר. פשוט אין אנשים והמסלול יהיה כמעט פרטי. כשתסיימו תראו את המוני המטיילים עומדים בתור.

בשני בבוקר נסענו לנחל חרמון תחתון. הכניסה נמצאת מזרחה מקיבוץ שדה נחמיה. פניה ראשונה שמאלה לדרך עפר ולפי השילוט עד לחניון האקליפטוסים. המים נעימים, הזרימה חזקה. מומלץ להביא כלי ציפה כמו אבובים או מזרוני ים (פשוטים עולים 10 שקלים ומתאימים מאד). המסלול כולו בצל וניתן בכל רגע לעלות על הגדה ולצעוד חזרה לרכב בשביל נוח.

נחל חרמון תחתון

בדרך תמצאו גם חבלי טרזן:

נחל חרמון תחתון

את שעות הצהרים המאוחרות העברנו בשיט קייקים בכפר בלום. לאחר סיור בנחלי האיזור התרשמנו שהמסלול של קייקי הגושרים מהנה יותר אבל הילדים נהנו בכל מקרה.

את ארוחת ערב בילינו במסעדה מזרחית בשם למאר (לשעבר רוזמרין. טלפון 04-6997808) הנמצאת בכניסה הדרומית של בית הילל ונקראת על שם בתו של בעל הבית. מנה עיסקית המוגשת כל היום עולה 40 ש"ח וכוללת מבחר סלטים, שני שיפודים, תוספות וקינוח (ללא שתיה). טעים וזול.

בשלישי בבוקר קפצנו לשמורת נחל שניר הסמוכה. במידה ותגיעו מוקדם תקבלו נחל פרטי ותוכלו לרבוץ לאורך הנחל ללא צפיפות. אנחנו השארנו מכונית אחת בסוף המסלול בחניון של קייקי הגושרים (תשאלו בכניסה לשמורה במידה ואתם לא מוצאים) ובכך חסכנו הליכה חזרה שהיא ברובה ללא צל. המסלול נוח וקל, צל רב ומים נעימים מאד. מתאימים בדיוק למלחמות מים.

מלחמת מים בנחל שניר

בשעות הצהרים חלק מהילדים רצו ללכת להחליק על הקרח במרכז קנדה במטולה. הגדולה ואני יצאנו לחפש קצת תרבות. התכוונו לנסוע למוזיאון האדם הקדמון בקיבוץ מעיין ברוך אך מהשילוט הסתבר כי שעות הפתיחה הן בין 9 ל- 12 בבוקר. למזלנו במקרה המוזיאון היה פתוח ונהננו מהדרכה מרתקת של אמנון, האיש שמאחורי המקום.

לאחר הסיור במזיאון קפצנו לביקור באנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים אשר נמצאת ליד שאר ישוב מול הכניסה לקיבוץ דפנה. מקום יפה ומטופח ומומלץ להגיע גם בשעות החשכה שכן במקום תאורה מעניינת. כך עשינו לאחר ארוחת הערב במסעדת פוקצ'ה המשובחת.

ביום הרביעי נסענו לנוח בשמורת חורשת טל. המקום נמצא בלב חורשת אלונים ענקיים כך שיש המון צל ודשא רחב ידים. הילדים שמחו מתעלות המים הקרירים, בריכת השחיה ממימי הנחל, מגלשות מים לקטנים ולגדולים (לגדולים בתשלום נוסף של 10 ש"ח ל- 5 גלישות).

שמורת חורשת טל

חזרנו עייפים אך מרוצים 🙂

מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות

רבים מכירים את התופעה של ילד קטן המגיע לגן וצורח עד השמיים שאינו מוכן להישאר ללא ההורים. כשהגדולה שלנו היתה קטנה והלכה לגן הראשון שלה, היה שם ילד אחד שכל יום היה בוכה כך רק בהבדל אחד קטן. הוא לא היה מוכן לעזוב אחר הצהרים את הגן או ליתר דיוק את הגננת אירה. אותו ילד נכנס לגן בערך בגיל שלושה חודשים ושהה בו כל יום משעה שבע בבוקר ועד חמש וחצי (במקרה הטוב). לעיתים אירה היתה לוקחת אותו הביתה עד שההורים היו מגיעים מהעבודה. כשההורים יצאו לחופש, אירה היתה גרה בביתם ומטפלת בילדים.

כשאני ההייתי קטן מאד אמא שלי נשארה בבית ולא יצאה לעבודה. לאחר שגדלנו קצת היא חזרה לעבוד בחצי משרה ובהמשך גם במשרה מפוצלת. באופן כללי מספר האמהות שלא עבדו היה רב יותר מהיום וחלק מאלו שכן עבדו עשו זאת במשרה חלקית.

המצב היום שונה. נשים רבות יותר יוצאות לעבוד מסיבות שונות. חלקן מהרצון "להגשים את עצמן" ולפתח קריירה, אך למיטב הבנתי, חלקן הגדול, עושה זאת בעיקר מטעמים כלכליים. אם לפני ארבעים שנים מעמד הביינים היה יכול להסתדר עם משכורת אחת, הרי שהיום נדרשות לכך שתיים.

בעקבות המקרה של ורד פרי, שבקשה להכיר בהוצאות ההשגחה על ילדיה כהוצאה מוכרת לצורך קבלת הקלות מס, נערך דיון ציבורי באשר לאופן יישום הפסיקה. ארגוני הנשים, ונעמ"ת בראשם, בקשו "מימון מלא למעונות היום, למשפחתונים ולצהרונים לילדים מגיל שלושה חודשים ועד שמונה שנים". לבסוף הושגה פשרה מסויימת, לא מעט בזכות ח"כ ציפי חוטובלי, ובמסגרתה יוגדל הסבסוד למעונות יום, משפחתונים וצהרונים בסך 320 מיליון שקל. בנוסף יוקצה סכום כסף לבניית מעונות יום חדשים. בסופו של יום, יותר ילדים יוכלו לשהות במסגרת כלשהי בזמן שהוריהם הולכים לעבוד.

וכאן אני רוצה לשאול: האם אנחנו כחברה רוצים לעודד את המצב שבו שני ההורים הולכים לעבוד במשרה מלאה והילדים הקטנים נמצאים במסגרת כלשהי שאיננה התא המשפחתי? אני לא בטוח שכן.

אין לי יכולת לבסס את הדברים מבחינה מחקרית (אולי נדב יכול לעזור בנושא) אבל ההרגשה שלי, וגם ממה שאני רואה בסביבה, היא שילדים המבלים יותר שעות במסגרת המשפחתית מתפתחים בצורה יותר טובה מילדים השוהים שעות ארוכות במסגרות חינוך כאלה ואחרות. זו כמובן הכללה וכפי שאמרתי, אין לי יכולת לבסס את הטענה מעבר לדעה/הרגשה.

כמובן יש צורך להתייחס לקבוצות הגיל השונות של הילדים. לאחר הלידה הנשים נמצאות בחופשת לידה של כשלושה חודשים. לאחר מכן זכאית האם העובדת להישאר בבית, ללא תשלום, עד שנה מזמן הלידה (גם האב יכול לצאת לחופשת לידה וחופשה ללא תשלום). בשנה זו מחוייב המעסיק לשמור עבורה את משרתה. כלומר המחוקק מכיר, בצורה מסויימת, שיש יתרון שהתינוק ישהה עם הוריו.

במאמר שפורסם "בסיינטיפיק לאישה" מצוטטת ד"ר לאה אופיר, ראש המסלול לגיל הרך במכללת בית ברל:

מחקרים שהשוו בין ילדים שהקדימו להיכנס לגן לכאלה שנכנסו בגיל שנתיים, לא מצאו שילדים שנכנסו לגן מוקדם מפותחים יותר מבחינה קוגנטיבית. לעומת זאת גילו המחקרים שילדים אלה נוטים לפתח קשיים רגשיים וחברתיים.

מגיל שנתיים עד ארבע (בגיל חמש נכנסים לגן חובה) דעת הרוב היא שישנו יתרון לילדים בשהייה במחיצת בני גילם. השאלה כמה שעות ביום? לדעתי עדיף שהילד ישהה עד חצי יום במסגרת חיצונית ולאחר מכן יחזור למסגרת המשפחתית. ראשית סיכוי סביר שיקבל ארוחת צהרים טובה יותר. שנית אני חושב שהוא יוכל לנוח בשקט מספר שעות ולא יצטרך "להתרגל" לזמזום השורר בגן בשעות השינה. כך יתעורר נינוח יותר לפעילות אחר הצהרים.

בכיתות הנמוכות של בית הספר, עד שהילדים הופכים לעצמאיים ואינם זקוקים למסגרת שתשגיח עליהם, עדיפה גם היא לדעתי המסגרת הביתית מהצהרים. מספר דעות בנושא ניתן לקרוא באתר אופקים חדשים. אני חושב שלהורים ישנה אפשרות טובה יותר לעקוב אחר ההתפתחות הלימודית של הילד. לעזור לו במידת הצורך בשיעורים, לעודדו לקריאה וכו'. לדוגמה, יש לי הרגשה שילדים אשר שוהים בצהרונים קוראים פחות אבל זה לא מבוסס. (סיכום מחקרים בנושא חשיבות הקריאה)

אז יגידו לי שזה לא רלוונטי. הרי אנשים צריכים ללכת לעבוד. אין ברירה. אני מבין זאת וזה ברור שכרגע זה המצב. אבל אולי צריך להפנות חלק מהאנרגיה המושקעת במאבק למען מימון מלא של מעונות וצהרונים לטובת מאבק למען הגדלת שעות השהייה של הילדים עם הוריהם (ולא להיפך)? אני לא מתיימר לומר שיש לי פתרונות בנושא אבל אולי כמה רעיונות כלליים:

  • רבות דובר על הארכת משך חופשת הלידה ולאחרונה היא אף הוארכה בשבועיים. חופשת הלידה היא כלי מרכזי בחזרת האישה לעבודה אך ברור לי שעלות החופשה היא גבוהה. באופ לא מדוייק להחריד נכפיל את מספר הלידות בשנה (בערך 150 אלף) במספר בנשים העובדות (נגיד 50%) ובשכר החודשי (נגיד 5,000 ש"ח). נקבל 375 מליון ש"ח בשנה עבור תוספת של חודש חופשת לידה. שווה להיאבק בנושא.
  • חצי משרה או משרה חלקית אלו מונחים שכמעט נעלמו. כדאי לנסות להחזירם. בעבודות רבות ניתן לפצל תפקיד בין מספר עובדים. אולי ניתן לתת תמריצים מסויימים בנושא להורים לילדים צעירים או למעסיקים.
  • אולי למסגרות מאד קטנות כמו משפחתונים של שלושה ילדים יש איזה יתרון לילדים על-פני גנים גדולים יותר ואפשר לעודד זאת. הכוונה לא ליום שלם.
  • אחשוב על עוד…

אלו היו מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות.

טיול עם ילדים – עין גדי, נחל דוד, מצדה, ים המלח ומערת הנטיפים

לפני כשלושה שבועות יצאנו (שני זוגות וארבעה ילדים – הצעירה בת 4.5 והגדולות בנות 9) לטיול של שלושה ימים ולילות לאיזור עין גדי. את הדרך דרומה התחלנו ביום רביעי אחר הצוהרים ולאחר עצירה אחת להתרעננות בלטרון הגענו לפנות ערב לבית ספר שדה עין גדי. אני לא בטוח אם זה מבצע או שזה המחיר הרגיל, אבל חדר לארבעה עלה 380 ש"ח ללילה כולל ארוחת בוקר. החדרים נעימים, נקיים ופשוטים (מיטות, מקלחת, שירותים, מזגן, מקרר וקומקום חשמלי). לא, אין טלוויזה.

בבוקר, לאחר ארוחה סבירה בהחלט, ירדנו אל שמורת עין גדי. לבעלי כרטיס מטמון הכניסה חופשית לרוב שמורות הטבע ובעלי כרטיס משרת מילואים פעיל זכאים להנחה ברכישתו. בחרנו במסלול הקצר של נחל דוד (ללא עליה למערת דודים) שהתגלה כגולת הכותרת של הטיול. המסלול כולל מערכת של מספר בריכות מים צוננים ומספיק צל בקרבתן כך שהיה קשה לתלוש את הילדים מהמים.

הבריכה הראשונה נמצאת ממש כמה עשרות מטרים מתחילת המסלול:
nahal-david-3.JPG

הבריכת המרכזית והגדולה מכולן. זהירות מים עמוקים בקרבת המפל:
nahal-david-1.JPG

עוד מהבריכה המרכזית:

nahal-david-2.JPG

סיימנו את המסלול בשעות הצוהרים וחזרנו לחדרים לארוחה קלה ושנ"צ. לפנות ערב יצאנו לכיוון הצד המערבי של מצדה (הצד של הסוללה) בכדי להגיע למופע האור קולי הנערך חלק מהשנה בימי שלישי וחמישי בערב. להפתעתנו המקום היה מלא כמעט עד אפס מקום (מהיכן כל האנשים האלו צצו?). המופע מעניין אפילו את הקטנה שהתרשמה מהמלך והמלכה שחיו בארמון (הכוונה להורדוס, בונה המצודה). חזרנו לקראת חצות עייפים אך רצוצים.

בשישי בבוקר לא מיהרנו ולאחר הארוחה נסענו פעם נוספת למצדה. הפעם מכיוון מערב דרך הרכבל. היה חם אבל הספקנו לראות כמעט הכל. הקטנה לא כל כך התרשמה מהארמון. אם כך נראה ארמון אז אולי היא לא רוצה להיות נסיכה. את שעות אחר הצוהרים העברנו בבית ספר שדה עין גדי במשחקים, מעקב אחר משפחת היעלים המסתובבת חופשי בשטח ובארוחת שבת חגיגית (פחות או יותר). לאחר הארוחה שמענו הרצאה מלווה בשקופיות בנושא הנמרים שאינם עוד באיזור.

ביום שבת בבוקר נתנו קפיצה לשכשוך קל בים המלח. כמובן שלקחנו גבישי מלח מהחוף להראות בגן ובכיתה.

dead-sea-1.JPG

לקראת הצוהרים התחלנו לעשות את דרכנו צפונה ולאחר ארוחה במסעדה הלבנונית באבו-גוש עצרנו לסיור במערת הנטיפים בשמורת אבשלום (מזרחית לבית שמש).

avshalom-cave-1.JPG

היה מעולה 🙂

פנסיה – תובנות אישיות

לפני כחמש שנים אמרתי שאני כבר מוכן לצאת לפנסיה. זה עדיין לא קרה וגם לא מסתמן באופק. לפני מעל 10 שנים, לאחר שסיימתי ללמוד והתחלתי לעבוד כעצמאי, הבנתי שאני צריך לדאוג לעתיד ולהתחיל לחסוך למשהו ערטילאי הנקרא פנסיה. היום, כל חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, סוכנויות הביטוח וגופים נוספים מחזיקים אתרים עמוסי מידע (לרוב מבלבל מאד) אך באותו זמן כמות המידע בנושא ברשת היתה אפסית. נאלצתי להתמודד עם מונחים מוזרים כמו פנסיה, ביטוח מנהלים, מקדם קצבה, פיצויים, תגמולים, תקנה 45, פרמיה, ניכוי, זיכוי, ריסק וריסק מוזל, פוליסה הונית וקצבתית ועוד ועוד…

איך שהדברים התגלגלו לבסוף היה קשור למזל בלבד. במקרה פניתי לאחת מסוכנויות הביטוח באזור הצפון שהיה להם אתר אינטרנט והם שלחו אלי לפגישה את יועץ הביטוח בני. המזל הגדול שלי היה שבני היה בתחילת דרכו והבין רק קצת יותר ממני בנושא. כך התחיל תהליך של כשלושה חודשים שבו בני ואני למדנו ביחד, עד כמה שניתן, את תחום הפנסיה וביטוח המנהלים. בסדרת פגישות בני הציג נתונים, מספרים והשוואות בין תוכניות שונות וביחד עלינו על הנקודות החשובות ועל השטיקים שמנסים להכניס לפוליסות (לדוגמה הנושא של הריסק המוזל). בסופו של תהליך החלטתי על התוכנית המתאימה לי ומאז, למעט עדכון או שניים, אני דבק בה. אין לי ספק שההחלטה שקבלתי בזמנו לא היתה הטובה ביותר אבל בהסתכלות לאחור לא עשיתי טעות גדולה מדי.

עיסקאות המליונים

להבנתי יש שתי עיסקאות פיננסיות משמעותיות בחיים שלנו: קניית דירה ובחירת תוכנית פנסיונית (נכון, חלקנו לא קונים דירה ולחלקנו אין תוכנית פנסיונית). שתי העיסקאות האלו כוללות השקעה כספית של כמליון ש"ח ומעלה כל אחת. החיסכון הפנסיוני הוא הגדול מביניהן. דוגמה קטנה: השכר הממוצע היום הוא קצת מעל 8000 ש"ח בחודש. הפרשות העובד והמעביד לפנסיה, גמל ופיצויים הן סביב ה- 18% מהשכר כלומר כ- 1500 ש"ח בחודש. על פני 30 שנות חיסכון ובהנחה של ריבית ראלית שנתית של 3.5% נקבל כ- 953 אלף ש"ח. שימו לב לאפקט של הריבית דריבית: במידה ונתחיל לחסוך 10 שנים מוקדם יותר (נגיד מגיל 25 עד 65) נקבל באותה ריבית מעל מליון וחצי ש"ח בסוף התקופה. תוספת של 25% בזמן החיסכון הוסיפה מעל 50% לסכום! (גיליון חישוב בחלון חדש). במידה ו- 1500 ש"ח בחודש נשמע סכום גבוה, אז הפקדה של 913 ש"ח בחודש למשך 40 שנה תניב את אותו סכום כמו בהפקדה של 1500 ש"ח בחודש למשך של 30 שנה – 40% פחות בהפקדות! אם אתם מרוויחים יותר מהשכר הממוצע כבר מדובר בהשקעה של כמה מליונים.

ייעוץ בלתי תלוי

המסקנה העיקרית שלי מהתהליך היא שחייבים לקבל ייעוץ לפני קבלת החלטה על תוכנית פנסיונית כזו או אחרת. זוכרים שבשנה שעברה רכשתם מכונית משומשת בחמישים אלף ש"ח? נכון לקחתם אותה לבדיקה בעלות של כמה מאות שקלים? אנשים מוכנים לשלם כאחוז אחד מערך הרכב לבדיקה אבל אני לא מכיר כמעט אנשים שישקיעו פרומיל אחד בייעוץ פנסיוני. באותה מידה מעטים הם אלו אשר מזמינים ביקורת הנדסית לדירה אותם הם רוכשים במליון ש"ח. לפני מספר שנים, בזמן הטסט השנתי של המכונית במכון בדיקה נתגלה כי יש לבצע כיוון פרונט. הבוחן "הבלתי תלוי" הפנה אותי אל מעבר לקיר, למוסך הצמוד באותה בעלות, לביצוע התיקון. אותה בעיה היתה קיימת, עד לפני זמן מה, גם בשוק הייעוץ הפנסיוני בו שילבו אנשי ביטוח את הייעוץ עם המכירה. רפורמת בכר הטיבה את המצב וקבעה כי השוק יחולק לשנים: יועצים בלתי תלויים ומשווקים. יש גם איזו הכלאה בכך שחלק מהיועצים (לדוגמה הבנקים) מקבלים דמי הפצה אשר אמורים להיות אחידים ללא קשר לפתרון המוצע. בינואר 2009 נכנסה הוראה חדשה של הממונה על הביטוח במשרד האוצר בנושא מסמך הנמקה (קובץ וורד בחלון חדש). מסמך הנמקה הוא מסמך אותו מחויב כל יועץ פנסיוני למסור בכתב ללקוח בזמן מתן ההמלצות ואשר יכלול את כל הנימוקים להמלצה בצורה מפורטת ומספרית. בעזרת המסמך יכול הלקוח להבין את ההצעות, להשוות ביניהן ובמקרים מסויימים יכול לשמש המסמך גם בבית משפט (לא עלינו).

לסיכום שתי התובנות שלי:

  1. התחילו לחסוך מוקדם (להערכתי סביב גיל 27).
  2. קבלו ייעוץ פנסיוני בלתי תלוי. בוודאי בתחילת הדרך אבל לא היה מזיק שעין מקצועית תעבור על התיק שלכם כל כמה שנים שכן ישנם שינויים לאורך הזמן הן בחקיקה והן בצרכים האישיים.

גילוי נאות והערות

  • הפוסט מפורסם במסגרת פרוייקט "בלוגרים מדברים על פנסיה" של חברת מגדל חברה לביטוח אשר תתרום בשמי 1,500 ש"ח לעמותת בית הגלגלים – לתמיכה בנכה ושילובו בחברה ובקהילה.
  • אין לי קשר עיסקי עם חברת מגדל וככל הידוע לי גם לא רכשתי ממנה כל מוצר שהוא.
  • ללא קשר לפוסט הזה לפני זמן מה כתבתי על הבלוג של מגדל שוקי הון.
  • את המבצע הפרסומי מנהלת חברת Buzzilla, חברת בת של סוכנות האינטראקטיב TBWA\Digital.
  • הפוסט נכתב כולו מידע אישי בלבד ואין לראות בו כל ייעוץ לביצוע פעולה כל שהיא. המידע המובא אינו מחליף ייעוץ מקצועי.

אין פרטיות – קשרי משפחה באתרי העיריות

עיריות רבות, בעזרת החברה לאוטומציה, מציעות שרות הנקרא "רשות זמינה". במסגרת השרות קיים תיק תושב ובו ניתן לבצע תשלומים שונים, לקבל מידע אודות נכסים, לבקש ולקבל מידע בנושאי רישוי, לצפות בצריכת המים ההיסטורית ועוד. לפני מספר ימים נתקלתי בתפריט מעניין בשם "קשרי משפחה":

 קשרי משפחה

להפתעתי קבלתי רשימה של בני משפחתי (מקרבה ראשונה) ומספר פרטים אודותם כגון תאריך לידה, כתובת ומספר תעודת זהות. מדובר בפרטים אישיים שלדעתי הלא משפטית אמורים להיות חסויים גם בפני קרובי משפחה (אולי אחי לא מעוניין שאדע היכן הוא גר? באמת למה לא הזמנת אותנו לליל הסדר?).

 קשרי משפחה

פניתי בשאלה בנושא דרך טופס יצירת הקשר באתר וקבלתי את התשובה הבאה:

מקור המידע של קשרי המשפחה הינו קובץ האוכלוסין של משרד הפנים
המידע שייך אך ורק לאותה רשות.
העירייה מנהלת בנוסף למערך התשלומים גם מערכים נוספים כמו מתן הנחות/חוגים/חינוך וכדומה שבהם נדרש המידע של קשרי המשפחה.

התשובה לא התייחסה לשאלת פרטיות המידע וגם לקתה בחוסר דיוק שכן, כפי שניתן לראות מצילום המסך, לא כל בני משפחתי גרים באותה עיר. אגב, אחי לא גר ברחובות כבר מספר שנים – מה זה אומר על המידע של משרד הפנים?

חזרתי על השאלה ואז נאמר לי כי "אמנם אנו המפתחים של האתר, אך כל המידע המוצג בו נשאב ישירות ממערכות הרשות". לקבלת תשובה נתבקשתי לפנות לרשות העירונית. רוני גרוסמן, סגן דובר עיריית חיפה, התקשר ומסר תשובה פשוטה: "המידע לא היה אמור להיות מוצג והוסר". בדקתי. אכן הוסר הקישור מהתפריט אך הקישור הישיר עדיין פעיל.

עכשיו נשאלת השאלה למה הרשות העירונית צריכה לשמור מידע אודות קשרי המשפחה שלי?

בילוי משפחתי באגם יראון

כפי שכתבתי ביום חמישי נסענו הבוקר לצפון, לאגם יראון אשר נמצא בתוך קיבוץ יראון. ביליתי בקיבוץ איזה לילה לפני כשנתיים בזמן מלחמת לבנון השניה. חיכינו לאיזה מבצע שכמובן בוטל. היום הקיבוץ נראה הרבה יותר טוב בעיקר בזכות האנשים שמסתובבים שם 🙂

האגם טבעי וסביבו אתר נופש ובילוי, פינת חי הכוללת עשרות בעלי חיים, אזור דייג (הדגים לא למאכל), אזור פיקניקים, מתקני שעשועים לילדים קטנים, שייט בסירות פדלים, פינת ליטוף ורכיבה על סוסי פוני.

בשתי מילים: היה מעולה. החניה רחבה ובחלקה מוצלת. הליכה של כחמישים מטרים ואתם בקופה (28 ש"ח למבוגר מעל גיל 3. תדפיסו קופון מהאתר ותזכו להנחה של 5 שקלים לכל כרטיס). מהכניסה, לאורך האגם, איזור מוצל עם שולחנות פיקניק וספסלים. תתנחלו, אתם תבלו כאן כמה שעות. כל המתקנים פרוסים מסביב לאגם ויש המון צל. מתקני שעשועים לילדים הקטנים, קפיטריה (לא בדקנו), שירותים נקיים מאד (כולל לנכים). באיזור החיות המגודר תמצאו מגוון רב של חיות, חלקם מסתובב חופשי במתחם. פינת ליטוף קטנה של ארנבונים ושרקנים, מספר סוסי פוני לרכיבה עבור ילדים עד גיל 10 בליווי ההורים וסירות פדלים (לא כלול במחיר הכניסה. 30 ש"ח לארבעה אנשים). בתור שונא המונים ידוע, שמחתי לגלות שלא צפוף ואין רעש וליכלוך. למרות שאנחנו אוהבים לנפנף מעל המנגל העובדה שאסור להדליק אש באגם היא דווקא לטובה – מוריד את מפלס הרעש! בקיצור, בילוי מהנה של מספר שעות לכל המשפחה.

באתר האינטרנט של המקום תמצאו מפה והוראות נסיעה. אנחנו, שבאנו מחיפה, בחרנו בדרך שונה. ארוכה יותר אך ללא ספק יפה יותר. מצומת יגור עלינו בכביש 70 דרך צומת סומך וצומת אחיהוד (פונים שמאלה ומיד ימינה). חצינו את כביש 89 והמשכנו עד לשלומי שם עלינו על כביש 899 הוא כביש הצפון עד לפניה ליראון. הכביש המתפתל, העולה והיורד, יכול אולי להוות מקום טוב למבחן דרכים של הפיג'ו 308 החדשה שקבלנו לסוף השבוע במסגרת הבלוגטור אך ההסתכלות שלנו עליה היא כמשפחה ואנחנו לא מתעניינים במומנטים, סל"דים ועוד קללות.

פיג'ו 308 באגם יראון

הייתי מגדיר את המכונית כמשפחתית אך לא כמשפחתית גדולה. לא גדולה רק בגלל תא המטען שלה שהוא מרווח אך לא ענק. ההשוואה שלי היא לרכב המשפחתי שלנו – סקודה אוקטביה דיזל 1.9DTI שנת 2002, יד שניה מבן של רופא. למי שהשם לא אומר כלום אז זה הרכב המשמש את רוב נהגי המוניות ויש לה תא מטען ענק. לעומת זאת הפיג'ו 308 כוללת שלל פינוקים כיאות לרכב חדש. בקרת אקלים אישית לנהג ולנוסע, תא קרור בתא הכפפות לבקבוק 1.5 ליטר, שליטה על הרדיו-דיסק מההגה, בקרת שיוט, תאי איחסון, מתלים, חלונות גדולים ועוד. תא הנוסעים מרווח ולא נופל בגודלו מהאוקטביה. הבנות מאשרות! צריכת הדלק בטיול היתה סבירה לרכב בנזין, כ- 8 ליטרים למאה ק"מ. הדיזל שלנו עושה זאת בכשישה. נראה איך יסע מחר בבוקר לת"א.

קצת תמונות מאגם יראון

להמשיך לקרוא