בית המשפט קבע כי למשטרה אין סמכות להוציא צווים לחסימת אתרים

אתמול אחר הצהרים התקבל באיגוד האינטרנט טלפון מעו"ד חיים רביה אשר הודיע כי השופטת מיכל רובינשטיין קבלה במלואה את עתירת האיגוד נגד משטרת ישראל לביטול הצווים שהוציאה לספקיות האינטרנט לחסום גישה לאתרים (במקרה זה אתרי הימורים).

העתירה הוגשה באוקטובר 2010 לאחר שמשטרת ישראל הוציאה צו לספקיות האינטרנט בישראל המורה להן לחסום את גישת האזרחים בארץ למספר אתרי הימורים בחול. אתמול כאמור ניתן פסק הדין המורה על ביטול הצו. אני ממליץ בחום לקרוא את נימוקי השופטת (קובץ PDF) אך לטובת מי שזמנו קצר אביא מספר ציטוטים נבחרים.

בית המשפט עונה על שלוש שאלות: האם איגוד האינטרנט הוא צד בעניין (זכות העמידה), האם חסימת גישה לאתרים פוגעת בחופש הביטוי והאם למשטרה יש סמכות להורות לספקיות לחסום גישה לאתרים?

זכות העמידה

ברור שישנם נפגעים ישירים מהצווים (בעלי האתרים, מהמרים, ספקיות ואולי נוספים) אך אלו בחרו שלא לעתור נגדם. לפיכך הגיש האיגוד את העתירה ובית המשפט קבע כי (ההדגשה שלי):

… יש מקום ליתן זכות עמידה לעותרת. זכות העמידה הקנויה לה היא כמי שמייצגת את עניינו של הגולש הישראלי כבעל עניין ישיר בצווים לאור הפגיעה לכאורה בזכות הגישה למידע הנתונה לו.

אין ספק כי ייצוג הגולש הישראלי הוא אחד מהתפקידים המרכזיים של האיגוד.

חסימת הגישה לאתרים היא פגיעה בחופש הביטוי

וכך כותב בית המשפט:

ללא גישה פתוחה למידע, האדם איננו יכול לממש באופן ראוי את זכותו לחופש ביטוי. שתי הזכויות כרוכות זו בזו, ונובעות האחת מרעותה. חופש הביטוי, אם אין אנו יודעים על מה לדבר, עשוי להתגלות כזכות עקרה. אם אין מידע אין דעה.

אני חושב שזה המשפט היפה והחשוב ביותר בפסק הדין. מוסיפה השופטת:

האינטרנט מהווה עבור הציבור הרחב כלי מצוין למימוש זכות הגישה למידע באופן פרקטי, יעיל, זול, וזמין. כל שנכון יהיה לתאר אותו כאמצעי דמוקרטי המקדם את עקרון השיוויון, והמציב מחסום בפני פגיעה בחופש הביטוי.

ולעניין תוכן המידע:

כך או כך, הגבלות על גלישה חופשית ברשת הננקטות באופן ריכוזי על ידי הרשות המבצעת, פוגעות בזכות הגישה למידע. גם אם המידע המופיע באתר הוא בעל ערך שלילי בלבד, כמו למשל אתר המסית לגזענות, או המעודד שימוש בסמים – עדיין מדובר במידע.

ברור כי בראיית המחוקק, הימורים, אשר אינם מוסדרים על ידי המדינה (כדוגמת הטוטו והלוטו) הינם בעלי ערך חברתי שלילי. אולם, אין בכך בכדי לקבוע אד-הוק כי המידע המופיע באתרי הימורים איננו חוסה תחת הגנת חופש הביטוי.

סמכות המשטרה לחסום אתרי הימורים

המשטרה הסתמכה על הפרשנות כי סגירת "חצרים" בהם מתקיימים הימורים תקפה גם על אתרי אינטרנט. השופטת איננה מקבלת את הפרשנות הזו וקובעת כי "המילה "חצרים" מתייחסת אל מקום פיסי, ומתוחם. בית, בניין, שדה". דבר חשוב נוסף שקובעת השופטת הוא שסגירת מקום לא מקבילה למניעת הגישה אליו:

סגירה של מקום הימורים איננה כחסימה של כביש דרכו ניגשים למקום. אין חולק כי גם גישה מרחיבה לחוק, אין ביכולתה להקנות למפקד המשטרה סמכויות שלא מוזכרות בו, ולו בדוחק.

כלומר, בהקבלה, אין לסגור כביש בכדי למנוע גישה לקזינו לא חוקי ואין לחסום גישה לאתר בו מתקיימים הימורים לא חוקיים.

הסדרה בחקיקה

השופטת סוברת שבנושא זה יש להמתין לחקיקה מפורשת:

… בסוגיות העוסקות בהצרתו של חופש הביטוי באינטרנט, יש להמתין להסדרה מפורשת בחקיקה ראשית. כאמור קיים צורך בדיון ציבורי מעמיק … מתבקש בין היתר כי בחקיקה הראשית יפורטו בבירור המקרים והנסיבות להפעלת הסמכות, כנגד אילו סוגי אתרים, מי הגורם המוסמך להוצאת הצו, ומהו ההליך המנהלי ו/או משפטי הנדרש טרם הוצאתו.

עוד הוסיפה בעניין היעדר חקיקה (ההדגשה שלי):

העובדה כי הפיתוח הטכנולוגי הקדים את המחוקק איננה מצדיקה כי המשטרה תיטול לעצמה סמכת שלא כדין, ותחליט על פי שיקול דעתה, להורות על חסימת גישה לאתרים כאלו או אחרים.

סוף דבר

השופטת קבעה כי למשטרה לא היתה סמכות להוציא את הצווים, דין העתירה להתקבל, דין הצווים להתבטל.

קריאה נוספת

גילוי נאות: החל מחודש דצמבר 2010 אני חבר הנהלת איגוד האינטרנט הישראלי וחבר בוועדה המשפטית אשר ליוותה את העתירה אשר הוגשה עוד לפני הצטרפותי לוועד. הדעות אותן אני מביע בבלוג זה הן שלי ואינן מייצגות בהכרח את עמדת איגוד האינטרנט הישראלי.

לא להשתקה באמצעות תביעות דיבה – פנייה לציבור לאיסוף מידע

על תופעת ה- slapp כבר כתבתי מספר פעמים. האגודה לזכויות האזרח מכינה דו"ח על התופעה של איום בתביעת דיבה עקב דברים שנכתבו או נאמרו במסגרת פעילות ציבורית או השתתפות בשיח הציבורי. במסגרת איסוף הנתונים האגודה יצאה בקריאה לקבלת מידע מהציבור:

האם ניסו להשתיק אותך באמצעות תביעת לשון הרע?
האם איימו עליך בתביעת דיבה בעקבות משהו שכתבת או אמרת בעניין ציבורי?

אם כן, נרצה לשמוע על כך! דיסקרטיות מלאה מובטחת.

עזרו לנו לחשוף את היקפה האמיתי של תופעה המאיימת על חופש הביטוי, ההשתתפות האזרחית וחופש העיתונות בישראל.

באגודה לזכויות האזרח מכינים דו"ח על התופעה של יחידים וקבוצות שמאוימים בתביעת דיבה – ובחלק מהמקרים האיומים אף ממומשים – בגין דברים שכתבו או אמרו במסגרת פעילותם הציבורית או השתתפותם בשיח הציבורי (הכוונה לכל אמירה שיש בה עניין ציבורי שמעבר לפרטים המעורבים, כולל גם למשל ביקורת על ספק שירותים, יזם נדל"ן או מעביד). התגוננות מפני תביעת דיבה כרוכה בהוצאות כספיות ובמתח נפשי גדולים, ולכן יש לעצם האיום בהגשת תביעה כזו אפקט משתיק ומצנן על הזכות שלכם להתבטא ועל הזכות שלנו לשמוע אתכם. מדובר בתופעה מדאיגה שמרתיעה אנשים מכל מגזרי החברה מלהשתתף בשיח הציבורי, ובכך פוגעת פגיעה קשה בחופש הביטוי ובשיח הדמוקרטי.
 
לצורך הדו"ח אנו מבקשים לנסות למפות את התופעה – מי מאוימים, באלו זירות ובאלו נושאים, מי המאיימים, ובאילו מקרים האיומים ממומשים. נשמח לקבל מכם מידע כמה שיותר מפורט. המידע יישמר בדיסקרטיות מלאה – הוא לא יתפרסם בדו"ח, אלא ישמש אותנו כדי למפות ולאפיין את התופעה. אנו מתחייבים, שככל שנבקש להזכיר בדו"ח מקרה שהועבר לנו על-ידיכם, זה יהיה אך ורק באישור מוקדם שלכם, ובחשיפה רק של אותם פרטים שתסכימו לחשיפתם. ניתן גם להעביר אלינו את המידע בעילום שם, אם אתם עדיין מודאגים מחשיפת שמכם.
 
א – פרטים אישיים: שם, עיסוק, אזור מגורים.
ב – ההתבטאות: מה ההתבטאות שבגינה קיבלת את האיום? מתי והיכן היא התפרסמה? אם נאמרה בעל-פה, באלו נסיבות? מה היה הרקע להתבטאות (פעילות פוליטית/חברתית שלך; עבודה עיתונאית או אקדמית; יחסי עבודה; וכו')?
ג – האיום: מי איים עליך בתביעת דיבה? באיזה אופן שוגר אליך האיום? מה היה תוכן האיום?
ד – בעקבות האיום: האם הגבת בדרך כלשהי לאיום? אם כן כיצד? אם לא הוגשה תביעה, כיצד הסתיים העניין?
ה – האם הוגשה נגדך תביעת דיבה? אם כן נא לפרט – מספר תיק, בית משפט שבו הוגשה, כיצד הסתיימה אם הסתיימה, או מה קורה איתה היום.
ו – הערות נוספות: כל דבר רלוונטי נוסף שברצונך לספר.
ז – יצירת קשר: האם ניתן ליצור איתך קשר, במקרה שנבקש לשאול אותך פרטים נוספים או לבדוק איתך אפשרות להזכיר את המקרה בדו"ח? אם כן, נא לציין כתובת דוא"ל או מספר טלפון.

נא להשיב לכתובת:  dibah@acri.org.il
או: האגודה לזכויות האזרח בישראל, רח' נחלת בנימין 75, תל אביב 65154

אנא עזרו גם בהפצה!

האם שי טובלי שולח סלאפ לתומר פרסיקו?

"גורו" אחד בשם שי טובלי הגיש תביעת דיבה נגד הבלוגר תומר פרסיקו. טובלי תובע תשלום של 220,000 ש"ח ובנוסף הסרת פוסטים שתומר כתב עליו (כגון זה). קצת רקע על הפרשה ניתן לקרוא בפוסט של תומר אשר מספר על ההתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים שקיבל בתחילת החודש.

פעם נוספת חוזר סיפור של תביעה מסוג מסויים של סלאפ (SLAPP) אשר נועדה להפחיד את הנתבע הנדרש לשלם מחיר כלכלי ונפשי. על-כך נכתב במסגרת הליך משפטי אחר:

המחיר הכלכלי והנפשי הכבד מאד, הכרוך בהתגוננות מפני תביעה אזרחית, הוא היוצר את הפגיעה הקשה של ה-SLAPP בנכונות הציבור ליטול חלק בויכוח הציבורי: מימון הוצאות ההגנה, הסיכון של חיוב בהוצאות ובפיצויים, חוסר הוודאות המלווה את ההליך, משאבי הזמן והנפש הנדרשים לניהול מאבק משפטי, להכנה לדיונים, עוגמת הנפש הכרוכה בחקירות נגדיות, אובדן מוניטין עקב פרסומים על המשפט, הפניית המשאבים האישיים והארגוניים להתמודדות עם התביעה כאשר מדובר בנתבע כזה, ועוד ועוד.

מחיר כלכלי ונפשי כבד מאד זה מעביר אפקט מרתיע ומצנן במעגלים שונים: הוא מרתיע את הנתבע, את המשתתפים האחרים בויכוח המסוים או השוקלים להצטרף אליו, את מי שפועל או שוקל לפעול נגד האינטרסים של התובע בזירות מחלוקת אחרות, ואת הציבור הרחב באופן כללי, שכן המסר אינו עוצר בגבולות הסכסוך המסוים. הציבור הרחב לומד, שההשתתפות בְויכוח ציבורי עלולה לגבות ממנו מחיר כבד. הוא עלול להימנע באופן מוחלט מלהיכנס אל הזירה הציבורית, או להשתתף בויכוח הציבורי בזהירות, בדחילו ורחימו. המשמעות החוקתית של תביעת ה-SLAPP אינה מוגבלת אפוא לנתבע המסוים, אלא פועלת גם על הציבור הרחב.

בעבר כבר כתבתי כי תביעות מסוג SLAPP מדברות בדרך כלל על מקרים של מעורבות חברתית כדוגמת איכות הסביבה אופעילות פוליטית, אך הרעיון דומה גם במקרים אחרים כגון זה.

מה אפשר לעשות ואיך לעזור לתומר?

שתי פעולות חשובות: לתרום ולהפיץ. להגנה משפטית יש מחיר כלכלי העומד בשלב זה, לפי מה שתומר כותב, על אלפי שקלים ולכן הוא מבקש תרומות למימון ההליך. כפתור לתרומות ב- PayPal נמצא בפוסט של תומר (אפשר גם לשלוח המחאה). בין אם ביכולתכם לתרום או לא, חשוב גם להפיץ את סיפור התביעה ואת בקשת התרומות.

גילוי נאות: עו"ד המייצג את תומר הוא קרוב משפחה שלי.

קצרים 2/2010 – משכנתאות, תוספי באז ו- SLAPP

קצת link love לקרובת משפחה. מיכל בינשטוק עושה את צעדיה הראשונים כעצמאית בתחום יעוץ פיננסי ויעוץ למשכנתאות. אמנם היא עצמאית טריה אך בעלת השכלה נרחבת וניסיון מקצועי רב כמנהלת סניפי בנקים וניהול כספים. על הדרך היא לומדת מה זה וורדפרס.

—-

למי שרוצה להישאר מעודכן, אוסף תוספי וורדפרס עבור גוגל באז. אפשר גם ברסס.

—-

בשנה שעברה אמרתי שגם אני מיקי והיום אני קורא כי הושג הסדר על-פיו משפחת עופר תמשוך את תביעת הדיבה שלה כנגד מיקי רוזנטל בעקבות הסרט שלו שיטת השקשוקה. צריך להילחם ב- slapp הזה בכל הכוח.

מה הקשר בין כוכב נולד והמאגר הביומטרי?

אתמול פורסם בכלי התקשורת כי נפל דבר. אדם עומר, אחד המתמודדים בתוכנית כוכב נולד, פרש מהתחרות עקב הגילוי כי הוא צעיר מדי על-פי כללי התחרות (ynet, mako).

התוכנית כוכב נולד מעניינת אותי כקליפת השום אבל הפעם הנושא מעניין. מה שמיוחד היא הדרך בה נתגלה הגיל האמיתי של עומר. הבלוגר עומרי חיון חשף את המידע מתוך מאגר המידע של משרד הפנים אשר מסתובב לו ברשת.

ככה זה שמידע פרטי דולף. עכשיו גבשו דעה בנושא המאגר הביומטרי.

חוק המאגר הביומטרי – גבשו דעה ברבע שעה

חוק המאגר הביומטרי מגיע אל הישורת האחרונה. בימים הקרובים יעלה החוק להצבעה בכנסת בקריאה שניה ושלישית. זו כנראה ההזדמנות האחרונה של מתנגדי ותומכי החוק להשפיע על המחוקק. איך אפשר להביע את דעתכם? פשוט מאד. ניגשים לרשימת חברי הכנסת ובוחרים שניים שלושה שאתם מחבבים, שולחים להם פקס, מייל או sms ומביעים את דעתכם.

השאלה הגדולה היא מהי דעתכם? במידה ועדיין לא גיבשתם דעה אני ממליץ לכם לעשות זאת בעזרת דוח שהוכן על-ידי מרכז המחקר והמידע בכנסת (ממ"מ). הדוח נקרא "אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים – סקירה משווה" והוא זמין להורדה בגרסת pdf.

הדוח כולל רקע כללי המסביר מהי ביומטריה, מהם אמצעי זיהוי ביומטריים, מהן מטרות החוק המוצע וכן מהן הטכנולוגיות הביומטריות על יתרונן וחסרונן. בשולי המבוא מובאים עיקרי הטיעונים של מתנגדי החוק.

החלק החשוב ביותר לדעתי הוא הפרק של הסקירה המשווה (פרק 3). אנסה לצטט את עיקרי הדברים ולהוסיף את דעתי. מתוך המבוא:

דומה כי בשנים האחרונות מתרחש תהליך הדרגתי של התרבות הצרכים והמטרות שלשמם הטכנולוגיה הביומטרית משמשת כאמצעי לזיהוי ואימות נתונים על זהותו של אדם; בד בבד, מתרחבות קבוצות האוכלוסין שהשימוש בטכנולוגיה זו מכוון כלפיהן.

הטכנולוגיה הביומטרית משמשת ברחבי העולם, מזה שנים רבות, לזיהוי פלילי. בשנים האחרונות נפוץ השימוש לצורך בקרה על מעבר בין מדינות ועל תנועת מהגרים. הרחבת השימוש תהיה כאמצעי זיהוי ממשלתי המיועד לכלל אזרחי המדינה ותושביה.

המדינה היחידה שנמצא כי תעודת זהות הכוללת טביעה ביומטרית היא בגדר מסמך זיהוי מחייב בה לכל אזרח היא הונג- קונג. בחלק מהמדינות הנסקרות במסמך, ובהן בריטניה, גרמניה, הולנד וצרפת, יש תוכניות בשלבי תכנון ויישום שונים להנפיק תעודות זהות ביומטריות. כיום אין במדינות אלו הוראה המחייבת כל אזרח להוציא תעודה כזאת.

ההדגשה שלי. כלומר ישראל תהיה המדינה השניה.

יובהר כי הנפקת תעודה ביומטרית, דהיינו מסמך שיש בו שבב אלקטרוני ובו נתונים ביומטריים, אינה מחייבת את שימורם של אותם נתונים במאגר מידע מרכזי. מהסקירה עולה כי הכללת טביעה ביומטרית במאגרי מידע לאומיים היא סוגיה הנדונה בשנים האחרונות בכמה מדינות. כיום אין מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע שבו שמורות טביעות ביומטריות של כלל אזרחי המדינה או תושביה.

ההדגשה הפעם במקור.

הארגון הבין-לאומי לתעופה (ICAO), שהוא סוכנות האו"ם הממונה על נושא זה, קבע בשנת 2003 , לאחר דיונים שנמשכו קרוב לעשור, את התקן הבין-לאומי לדרכונים. לפי התקן, עד אפריל 2010 ינפיקו כל המדינות מסמכי זיהוי אלקטרוניים שאפשר לקרוא באופן אוטומטי. מסמכי הזיהוי התקניים כוללים טביעה ביומטרית בטכנולוגיה של זיהוי תווי פנים, שהארגון המליץ עליה כטכנולוגיה הביומטרית המועדפת לצורך זה. אפשר להוסיף לכך טביעה ביומטרית נוספת של אצבע או קשתית העין. התקן מחייב כי נתוני הטביעה הביומטרית יישמרו בכרטיס בשבב ממוחשב, אך איננו עוסק ביצירת מאגר מידע של נתונים אלו ובשמירת הנתונים בו. 53 מדינות מתוך 190 מדינות הקשורות לארגון בחוזה הנפיקו בשנת 2008 דרכונים אלקטרוניים, ו 80%- מכ- 115 מיליון דרכונים המונפקים בכל שנה ברחבי העולם הם מסוג זה.

העולם הולך לכיוון של זיהוי ביומטרי בדרכונים בהם ישמר המידע על השבב אך כאמור אין צורך במאגר מרכזי לצורך כך. אני לא רואה ברירה לישראל אלא להצטרף למהלך. "כיום כל מדינות האיחוד מחויבות להנפיק דרכונים אלקטרוניים לאזרחיהן".

אז מה קורה במדינות השונות? האיחוד האירופי מחזיק מספר מאגרי מידע ביומטריים אבל לא של אזרחי האיחוד. אירודק הוא מאגר ממוחשב שמאוחסנות בו טביעות אצבעות של מבקשי מקלט, מסתננים ושוהים בלתי חוקיים. המידע נמחק מהמאגר לאחר מספר שנים (תלוי במקרה). VIS היא מערכת לאיסוף ולאגירה של מידע, ובכלל זה טביעה ביומטרית, על כלל מבקשי האשרות למדינות האיחוד. המידע מהמאגר ימחק לכל המאוחר תוך חמש שנים.

בארצות הברית אין בכלל מרשם אוכלוסין פדרלי. הממשל הפדרלי מעוניין שהמדינות ינפיקו רשיונות נהיגה רק למי שברשותו אמצעי זיהוי מספק לקביעת זהותו אך לא נקבע שחובה לכלול מידע ביומטרי. המהלך נתקל בהתנגדות במדינות. במדינת ג'ורג'יה התקבל חוק האוסר איסוף טביעות אצבעות לצורך הנפקת רשיונות נהיגה ויצאה הוראה למחוק טביעות אצבעות מן המאגר הקיים. למרות ההתנגדות למערכת זיהוי כלל לאומית יש בארה"ב מאגרי מידע שכלול בהם מידע ביומטרי. US-VISIT היא מערכת המיועדת לאזרחים זרים בלבד ולא לאזרחי ארה"ב. מדובר על המבקשים להיכנס למדינה. (גילוי נאות: בכניסה האחרונה שלי לארה"ב מסרתי תביעת אצבע ותמונה).

המשרד לביקורת המדינה של ארצות-הברית (United States Government Accountability Office) מלווה את תוכנית ה- US-VISIT מאז הקמתה. בדוח של גוף זה מיולי 2007 נמצא כי יש בתוכנית ליקויים חמורים באבטחת המידע, שבגינם מידע רגיש ומידע שאפשר לקשר לאדם פרטי נתונים בסיכון מוגבר לחשיפה, לשינוי, לשימוש לרעה ולהשמדה בידי גורמים לא מוסמכים. פעולות אלו אף עלולות להיעשות בלי שיהיה אפשר לגלות שנעשו.

בנוסף קיים מאגר של ה- FBI הכולל טביעות אצבע ורישום פלילי של 55 מליוני פושעים וחשודים והוא כיום המאגר הביומטרי הגדול בעולם.

בריטניה הולכת לכיוון של מאגר ביומטרי לאומי:

בסיומו של ההליך המטרה היא שפרטי הזהות, לרבות מידע ביומטרי, של כל האזרחים הבריטיים והנתינים הזרים שהונפקו להם מסמכים כאמור, יישמרו במרשם הזיהוי הלאומי.

יצוין כי בשנתיים האחרונות ערך משרד הפנים בבריטניה שורה של סקרים לבדיקת עמדות הציבור כלפי התוכנית להקמת מערכת זיהוי לאומית על מרכיביה, ובכלל זה תעודות הזהות הביומטריות. בסקר האחרון, שנערך באוגוסט 2008 , עלה כי רוב הציבור תומך בתוכנית.

אין בחוק הוראה המחייבת כל אזרח או תושב להיות רשום במאגר אבל כל מי שירצה תעודת זיהוי או דרכון יהיה חייב לעשות זאת.

בגרמניה מונפקים דרכונים הכוללים מידע ביומטרי אך המידע אינו נשמר במאגר מרכזי אלא רק בשבב שעל הדרכון. גרמניה מתכננת להנפיק משנת 2010 ואילך תעודות זהות אלקטרוניות הכוללות טביעה ביומטרית בטכנולוגיה של זיהוי תווי פנים (באמצעות תמונה) וטביעות אצבעות.

בהולנד עלתה הצעת חוק להקמת מאגר ביומטרי והנושא נמצא כרגע בדיון.

את הונג-קנג כבר הזכרתי שכן היא המדינה היחידה המחייבת נשיאת תעודת זיהוי ביומטרית והמידע הנ"ל נשמר במאגר מרכזי.

בצרפת מונפקות תעודות זיהוי ללא מידע ביומטרי אך בעת הרישום נלקחת טביעת אצבע והיא נשמרת בצורתה הלא דיגיטלית במרשם מרכזי. רק לשופט יש גישה למידע זה. כעת נדונה הצעה לשמור במאגר אנונימי מידע ביומטרי. לא הצלחתי להבין לשם מה?

סיכום אישי

בית המשפט האירופי לזכויות אדם (זה שישראל מאד אוהבת) כתב:

שמירת טביעות אצבעותיו של אדם בידי הרשויות, אף שמדובר באמצעי אובייקטיבי שאינו ניתן להפרכה, עלולה כשהיא לעצמה להעלות חששות בכל הנוגע להיבטים חשובים של שמירה על הפרטיות.

מקריאה של המסמך עולה כי ברוב העולם יש הסכמה על הנפקת תעודות זיהוי ודרכונים הכוללים מידע ביומטרי אך מידע זה לא ישמר במאגר מרכזי. אני נוטה להסכים ולקבל את הטיעונים.

עיתונאי ועורך דין נכנעו לאיומי תביעת דיבה

בימים האחרונים זעקו כותרות הבלוגים על האיומים בתביעה שקבלו שני בלוגרים. בפוסט זה אני רוצה להזכיר ששני הבלוגרים המדוברים הם (גם) עיתונאי ועורך-דין.

הפרשה החלה כאשר אפי פוקס פרסם פוסט בבלוג של גל מור בכותרת: "חשיפה: מדוע חבר הכנסת שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?". למרות שמכותרת הפוסט ניתן להבין כי התשובה לשאלה נמצאת בתוכו אין הדבר בדיוק כך. אפי מעלה חשד שקיים קשר בין מאיר שטרית לחברת OTI שהינה בעלת אינטרס בהקמת המאגר. זמן קצר לאחר פרסום הפוסט קיבל גל מור מרותי שטרית (אשתו של מאיר שטרית) איום בתביעת דיבה על סך שלושה מליון ש"ח. בעקבות דין ודברים כלשהו הוסכם כי הפוסט יוסר ותפורסם התנצלות ותגובת המשפחה.

התופעה של איום בתביעה שנועד להפחיד את המפרסם איננה חדשה. ברוב המקרים השיטה עובדת. לדוגמה היה מקרה שאדם שלא היה מרוצה משרות שקיבל בחנות מסוימת כתב על כך פוסט עוין במיוחד. בעלי החנות איימו בהגשת תביעה והפוסט הורד. ברור כי האדם הרגיל (או הבלוגר הרגיל אם בכלל יש חיה כזו), בקבלו מכתב מפחיד מעו"ד, נבהל ורק רוצה למצוא דרך להעלים את הבעיה – ברוב המקרים יסיר את הפרסום. מעטים הם אלו שבכלל יפנו לעו"ד, ילמדו את הנושא וירצו להתמודד מול האיום. כתבתי על כך בעבר בעקבות מספר מקרים שקרו כאן בבלוגלי.

ולכן, אך טבעי היה לראות שגל ואפי החליטו להוריד את הפוסט ולפרסם את ההתנצלות. אלא מה? לדעתי, גל ואפי אינם "הבלוגר הרגיל". מדובר בעיתונאי ועורך דין.

גל מור הוא, בין השאר, עיתונאי שהיה עורך ערוץ המחשבים ב- Ynet ואפי פוקס הוא עו"ד שהתמחה בתחום הטכנולוגי ומכיר היטב את נושא תביעות הדיבה באינטרנט. לדעתי יש מקום לצפות כי אנשים עם רקע כזה יהיה מסוגלים לעמוד מאחורי הפרסומים שלהם. הן מבחינה עובדתית (כעיתונאי) והן מבחינה משפטית (כעו"ד).

לסיכום, ההצגה של גל ואפי כשני בלוגרים שקיבלו איום והתקפלו איננה מדוייקת. לדעתי יש לשפוט את המקרה על בסיס ההנחה שעיתונאי ועו"ד קבלו איום והתקפלו.

הערות וגילוי נאות:

  • מכיוון שגל ואפי טרם פרסמו את כל הפרטים על הפרשה ייתכן שישנו מידע שישנה את דעתי.
  • ברור לי שזכותם של גל ואפי לעשות כרצונם. הם לא חייבים לי או לכל אחד אחר מאום. אני לא יודע אם יש להם זמן ומשאבים להתמודד מול תביעה אם בכלל המקרה היה מגיע לבית המשפט (מסופקני).
  • אני מכיר את אפי באופן אישי מעל שנתיים ומעריך אותו מאד. למרות שאת הליווי המשפטי לבלוגלי נותן עו"ד ישי שנידור, אפי תמיד עזר בשיחות ייעוץ ועידוד ועל כך אני מודה לו.

כמה מילים בנושא הבקשה לתביעה ייצוגית כנגד גוגל

השבוע התפרסמו ידיעות על תביעה שהוגשה כנגד גוגל הכוללת בקשה להכרה בה כתביעה ייצוגית. במילים פשוטות נטען בתביעה, אשר הוגשה על-ידי יוני כהנא באמצעות עורכי הדין אורן אוזן ויוסי כפרי, כי גוגל חייבה חיובי יתר עבור שרות הפרסום שלה בתוכנית גוגל אדוורדס. בקצרה ניתן לתאר את תוכנית אדוורדס כתוכנית פרסום בה המפרסם משלם לגוגל עבור כל לחיצה (קליק) של המשתמשים על הפרסומת שלו.

יוני כהנא השתתף בתוכנית הפרסום של גוגל בכדי לפרסם את האתר העיסקי שלו בתחום אבטחת המידע. אגב, הדומיין של האתר המדובר, yhitech.com, מועמד בימים אלו למכירה (PR1 למי ששאל). יוני טוען כי ביצע מעקב באמצעות הלוגים של השרת בו אוחסן האתר שלו והסתבר לו כי הוא חוייב על-ידי גוגל על כמות קליקים הגדולה מסך הכניסות הכללית לאתר (הפרש של עשרות אחוזים). לאחר שפנה אל גוגל בנושא הוצע לו להתקין באתרו את שרות הסטטיסטיקה של גוגל, גוגל אנליטיקס, שכן "Google Analytics שואב את הנתונים לגבי הכניסות לאתר שלך דרך מודעות של Google AdWords מתוך בסיס הנתונים של Google AdWords".

מיד לאחר שהותקן השרות ערך יוני בדיקה נוספת ממנה עלה כי מספר הכניסות הנמדד על-ידי גוגל אנליטיקס "כמעט זהים" לאלו שהופקו מהלוגים של האתר. לעומת זאת, טוען יוני, חוייב על-ידי גוגל עבור מספר כניסות הגבוה ב- 80% מאלו שמדד האנליטיקס. מבדיקות נוספות שערך עלו הפרשים נוספים ולכן נטען כי "לא קיימת כל תאימות בין כמות הקליקים הנספרים על-ידי AdWords ואשר בגינם מחויב הלקוח לבין כמות הקליקים האמיתית, כפי שתוכנת Google Analytics מפיקה בדוחותיה".

לאחר פניה נוספת לגוגל נתקבלה התגובה כי אכן קיימות אי התאמות בין אדוורדס לאנליטיקס. לדוגמה מהסיבה הבאה:

Google AdWords עוקבת אחרי קליקים כאשר Google Analytics עוקבת אחר כניסות לאתר. במידה וגולש מקליק על המודעה פעמיים תוך 30 דקות מבלי לסגור את הדפדפן, Google Analytics תרשום את זה ככניסה אחת. Google AdWords תרשום 2 קליקים. אותו מצב יקרה כאשר גולש מקליק על המודעה, אחרי זה לוחץ על כפתור "חזור" ושוב לוחץ על המודעה Google AdWords תרשום 2 קליקים כאשר Google Analytics  תרשום כניסה אחת.

לטענת יוני, דוגמה זו סותרת את הפרסום של גוגל כי "כל שקל בתקציב שלך מושקע בהבאת לקוחות חדשים עבורך" (ההדגשה שלי). בהתאם לכך תובע יוני מגוגל סך של 260 ש"ח אשר לטענתו נגבו ממנו שלא בצדק. סכום זה מהווה 20.1% מסך החיוב.

ועכשיו למכפלות. נטען כי סך ההכנסות, בשנים האחרונות, מתוכנית אדוורדס, הסתכמה בסך של 493.5 מליון ש"ח. על-פי החשבון הפשוט נגבו ביתר, מציבור המפרסמים, כ- 104 מליון ש"ח אותם נתבעת גוגל להחזיר.

מדידת כניסות לאתרים (צפיות וביקורים בעיקר) הנה משימה בעייתית. ישנם כלי סטטיסטיקה רבים. בבלוג הזה מותקנים "רק" שלושה: גוגל אנליטיקס (הכלי המרכזי בו אנו משתמשים בבלוגלי), StatCounter ו- pMetrics. ישנו הבדל במדידה בין שלושת הכלים המגיע גם לסדר גודל של 20%. בהקשר הזה קצת מפליא אותי כי יוני ראה התאמה בין הלוגים של השרת למדידה של האנליטיקס. הראשון אמור לרשום כל פניה לשרת והשני בוודאי מסנן משהו.

צריך לשאול גם את השאלה מהי המטרה של הפרסום בגוגל או פרסום בכלל. האתר המדובר מכר שרותי בדיקות חדירה לאתרי אינטרנט ושרותים נוספים בתחום אבטחת המידע. גולש שהקליק על מודעה של האתר ולאחר מכן לחץ על הכפתור "חזור" למעשה עזב את האתר (כנראה ללא ביצוע קניה). על הפניה חוזרת לאתר, בעקבות לחיצה נוספת על המודעה, טוענת למעשה גוגל שיש לשלם. אפשר לראות את ההיגיון בכך למרות שאין מדובר ממש "בלקוח חדש" לגמרי כפי שטוען יוני.

הבעיה המרכזית שמציפה התביעה הזו היא העדר כלי סטטיסטיקה מדוייק עבור גוגל אדוורדס. כדוגמה נגדית אפשר להסתכל על חשבון הפלפון. אני יכול לקבל פרוט מלא ומדוייק של כל שיחה שערכתי. לאיזה מספר, זמן ומשך השיחה וכמובן המחיר. מבדיקה שעשיתי בעבר הצלחתי להבין בדיוק את חשבון הפלפון החודשי שלי. למיטב ידיעתי זה לא המצב בשרות גוגל אדוורדס. אני מעריך שלו היה כלי המאפשר הבנה מדוייקת של כל דולרהמושקע, אי הבנות מסוג זה היו מתבררות בקלות רבה יותר.

הערות:
1 – אינני עו"ד ואין לי כוונה לנתח ניתוח משפטי של המקרה.
2 – למען הגילוי הנאות, בעבר הרחוק השתמשתי בשרות גוגל אדוורדס וכיום אני משתמש בשרותים אחרים של גוגל.

אין פרטיות – קשרי משפחה באתרי העיריות

עיריות רבות, בעזרת החברה לאוטומציה, מציעות שרות הנקרא "רשות זמינה". במסגרת השרות קיים תיק תושב ובו ניתן לבצע תשלומים שונים, לקבל מידע אודות נכסים, לבקש ולקבל מידע בנושאי רישוי, לצפות בצריכת המים ההיסטורית ועוד. לפני מספר ימים נתקלתי בתפריט מעניין בשם "קשרי משפחה":

 קשרי משפחה

להפתעתי קבלתי רשימה של בני משפחתי (מקרבה ראשונה) ומספר פרטים אודותם כגון תאריך לידה, כתובת ומספר תעודת זהות. מדובר בפרטים אישיים שלדעתי הלא משפטית אמורים להיות חסויים גם בפני קרובי משפחה (אולי אחי לא מעוניין שאדע היכן הוא גר? באמת למה לא הזמנת אותנו לליל הסדר?).

 קשרי משפחה

פניתי בשאלה בנושא דרך טופס יצירת הקשר באתר וקבלתי את התשובה הבאה:

מקור המידע של קשרי המשפחה הינו קובץ האוכלוסין של משרד הפנים
המידע שייך אך ורק לאותה רשות.
העירייה מנהלת בנוסף למערך התשלומים גם מערכים נוספים כמו מתן הנחות/חוגים/חינוך וכדומה שבהם נדרש המידע של קשרי המשפחה.

התשובה לא התייחסה לשאלת פרטיות המידע וגם לקתה בחוסר דיוק שכן, כפי שניתן לראות מצילום המסך, לא כל בני משפחתי גרים באותה עיר. אגב, אחי לא גר ברחובות כבר מספר שנים – מה זה אומר על המידע של משרד הפנים?

חזרתי על השאלה ואז נאמר לי כי "אמנם אנו המפתחים של האתר, אך כל המידע המוצג בו נשאב ישירות ממערכות הרשות". לקבלת תשובה נתבקשתי לפנות לרשות העירונית. רוני גרוסמן, סגן דובר עיריית חיפה, התקשר ומסר תשובה פשוטה: "המידע לא היה אמור להיות מוצג והוסר". בדקתי. אכן הוסר הקישור מהתפריט אך הקישור הישיר עדיין פעיל.

עכשיו נשאלת השאלה למה הרשות העירונית צריכה לשמור מידע אודות קשרי המשפחה שלי?

משתמש תבע את גוגל עקב חשבון אדסנס שנחסם וזכה

ארון גרינספאן הוא משתמש רגיל של גוגל המספר סיפור מעניין. שנים שהוא משתמש בשרותי החיפוש של גוגל, הוא פרסם קצת בשרות גוגל אדוורדס וגם היה בעל חשבון גוגל אדסנס. החברה של ארון הציגה פרסומות אדסנס עבור "דומיין חונה" (Domain parking – דומיין ללא אתר שמקבל כניסות ומציג פרסומות). ב- 9/12/2008 חברת גוגל סגרה את חשבון האדסנס של ארון מכיוון שהוא "היווה סיכון משמעותי למפרסמי האדוורדס". בזמן סגירת החשבון עמדה יתרת הזכות על 721$.

כנראה שארון עבר על תנאי השרות של גוגל אדסנס בכך שהציג פרסומות באתר ללא תוכן. החשבון נחסם בדיוק יומיים לפני שגוגל הכריזה על שרות אדסנס לדומיינים אשר התאים בדיוק עבורו ("AdSense לדומיינים מאפשרת לבעלי אתרים שיש להם דומיינים שאינם בשימוש, לעזור למשתמשים להגיע למידע רלוונטי באמצעות הצגת תוכן בדומיינים שלהם").

ארון פצח בשורה של ניסיונות ליצור קשר עם גוגל. כולם ללא הצלחה אמיתית. המיילים שהוא שלח נענו באופן אוטומטי. טלפונים למרכזיה לא הועברו למחלקת השרות של גוגל אדסנס (יש כזו?). נציג של גוגל אדוורדס אמר: "אין לי למי להעביר אותך". גם מיילים וטלפונים למחלקה המשפטית של גוגל לא נענו.

ב- 15/01/2009 ארון הגיש תביעה בבית הדין לתביעות קטנות נגד גוגל על-סך של 721$. הדיון נקבע ל- 02/03/2009. מכיוון שבבית משפט לתביעות קטנות אין ייצוג על-ידי עו"ד, גוגל שלחה עוזרת משפטית בשם סטפאני. לפני הדיון אמרה סטפאני לארון שהוא בודאי עשה משהו לא בסדר אבל היא לא ידעה מה!

בדיון טען ארון שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר ושהאלגוריתם של גוגל למניעת הונאות לא יכול לעבוד בצורה מושלמת וכן שגוגל מונעת ממנו גישה לנתונים שיעזרו לו להסביר את פעולותיו. השופט שאל מה הסיבה שגוגל נתנה לחסימת החשבון? ארון ציטט את המייל שקיבל וסטפאני לא ידעה להוסיף. היא טענה שהכסף כבר הוחזר למפרסמים (721$) ובכל מקרה, על-פי תנאי השרות, גוגל יכולה לסגור את החשבון "מכל או ללא כל סיבה" (למעשה כנראה שרק מכל סיבה).

לבסוף השופט אמר כי אין בסמכותו להורות לגוגל לבטל את סגירת החשבון אך פסק כי על גוגל לשלם לארון 761$ (40$ עבור הוצאותיו המשפטיות). ארון טוען שסטפאני אמרה כי זה לא הוגן והוסיפה "מה אם כל מי שחשבונו נסגר יתבע את גוגל?" – קשה להאמין.

שתי האגורות שלי

  • על פניו נראה כי ארון אכן עבר על תנאי השרות של גוגל בכך שהציג מודעות בעמוד ללא תוכן.
  • ברור לי שגוגל לא התכוונה להציג את הנתונים אשר גרמו להחלטה לסגירת החשבון. במיוחד אם מדובר בהונאה פעולה כזו היתה חושפת חלק מאלגוריתם הזיהוי שלה.
  • בעבר כתבתי על מספר משתמשים ישראליים שחשבון האדסנס שלהם נסגר. במידה ואתם חושבים להגיש תביעה דומה תצטרכו להרחיק עד קליפורניה ("כל סכסוך או תביעה המתעורר מתוך או בקשר עם הסכם זה יהיה תחת הסמכות הבלעדית של בתי המשפט של סנטה קלרה קאונטי, קליפורניה").
  • גם את גוגל מאשימים בתגובות מטעם.
  • ובאשר לשרות הלקוחות של גוגל בנושא, חייב להיות שיפור. המצב הקיים פשוט לא סביר.