תחפושות לפורים – שרלילה 2012

מתוך קטלוג תחפושות לפורים 2012 שהופץ בסוף השבוע – קבלו את השרלילה!

לבחירתכם: אסירה שרלילה, נזירה שרלילה, אפרודיטה שרלילה, אוליב שרלילה, דבורה שרלילה, גיבורת על שרלילה, אינדיאנית שרלילה, אמריקאית שרלילה, נמרה שרלילה, לוחמת קומנדו שרלילה, קפטנית שרלילה, פיראטית שרלילה, רקדנית שרלילה, שודדת ים שרלילה, בוקרת שרלילה, שחקנית בייסבול שרלילה, חתולה שרלילה, רובין הוד שרלילה, רב חובלת שרלילה, נערת חיל הים שרלילה, מלחית שרלילה, ימאית שרלילה, חיילת שרלילה, טייסת קרב שרלילה, כבאית שרלילה, שוטרת שרלילה, סוכנת שרלילה,ליצנית שרלילה, סנטה שרלילה, אחות שרלילה, תמידת תיכו שרלילה, פרפרית שרלילה, חתולה שרלילה…

ולכל מי שנפגע יש לקרוא במקום שרלילה, סקסית!

כמה מילים על המשט והפעולה

ממש בקצרה.

ישראל נמצאת בעימות צבאי עם היישות הזו שנקראת רצועת עזה. בהתאם לכך ישראל הטילה מצור על הרצועה ואיננה מאפשרת העברת סחורות באופן חופשי אלא בפיקוח הדוק. כפי שישראל הודיעה אין ספור פעמים בכוונתה לאכוף את המצור גם מכיוון הים.

לכן, ובצדק לטעמי, נשלחו כוחות בכדי לעצור את המשט. המטרה הושגה, המשט לא הגיע לעזה.

יחד עם זאת, אופן הפעולה היה לקוי לחלוטין. היו אופציות חלופיות לעצירת הספינות באופן טכני/מכני אפילו ללא עליה על סיפונן. שגה מי שהחליט לשלוח את הכוחות בלילה ומן האוויר.

לסיכומו של דבר: הפעולה מוצדקת, הביצוע לקוי.

אתמול, עם תחילת הדיווחים על הפעולה, הדף הראשי של CNN שעשע אותי:

untitled.jpg

כמה מחשבות על פרשת ענת קם או פרשת יאיר נוה

כזכור לכם אני עוסק בהנדסת מים. ישנו סיפור עתיק על מפעיל סכר גדול בקנדה שתפקידו היה לאזן בין הרצון לשמור על כמויות מים גדולות במאגר לצורך ייצור חשמל לבין הרצון לשחרר מים מהמאגר בכדי לפנות מקום לשטפונות העלולים להציף את העיירה במורד הסכר. מספרים כי לילה אחד, בסופת גשמים חזקה, לקח המפעיל הימור ולא שחרר מים מהסכר על-פי ההוראות. ההימור הצליח. כמויות מים גדולות נאגרו ויחד עם זאת נמנעה הצפה. למחרת קיבל המפעיל שני מכתבים מההנהלה. הראשון מכתב הערכה עם בונוס כספי על הרווח הגדול שהביא לחברה באגירת המים, והשני, מכתב פיטורין על החריגה מהנהלים וסיכון חיי האדם במורד הסכר.

ועכשיו לענייננו…

ענת קם

על-פי כתב האישום שהוגש נגד ענת קם, נטען כי במהלך שרותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז, אגרה מסמכים מסווגים והעבירה אותם לביתה ללא רשות. מבין כאלפיים מסמכים היו כ- 700 המסווגים סודיים או סודיים ביותר. אם הטענות נכונות הרי שדי ברור כי היה סיכון שהמסמכים יגיעו לידיים הלא נכונות וחיי אדם יהיו בסכנה. על כך יש להענישה.

עוד נטען בכתב האישום כי ענת העבירה מסמכים לעיתונאי אורי בלאו מעיתון הארץ. בלאו פרסם מספר מסמכים ונטען כי אלוף פיקוד מרכז, יאיר נוה, נתן פקודות לחסל מבוקשים בעת מעצר וזאת בניגוד לסייגים מסויימים שהטיל בג"צ. במידה והדבר נכון יש לשלוח לענת קם מכתב הערכה על החשיפה ולהעניש את נותני הפקודות הבלתי חוקיות.

בסופו של יום היתה יכולה ענת להדליף את דבר בעיתיות הפקודות מבלי לגרום לסיכון בטחוני.

אורי בלאו

אורי בלאו עשה מעשה חשוב בחשיפת הפקודות הבלתי חוקיות לכאורה.

ייתכן כי בפרסום המסמכים עצמם (ולא רק את המידע שבם) גרם אורי בלאו לחשיפת המקור שלו אך זה לא העניין המרכזי. הבעיה היא שכנראה לא החזיר בלאו את כל המסמכים הסודיים שברשותו לרשות המדינה ועל כך הוא צריך להיחקר (ואולי להיענש).

צו איסור הפרסום

כבעלים הרשום של כתובת האינטרנט blogli.co.il נושא צו איסור הפרסום אינו זר לי. היו מקרים כולל בנושאי ביטחון. כמו אחרים, על איסור הפרסום ידעתי כבר זמן מה הרי היו פרסומים בנושא. מה שלא היה לי ברור היא הסיבה שבגינה התבקש הצו. אתמול, לפני הסרת הצו, שאלתי כאן בבלוג. הדיון עבר לבאז. בבבקשה להארכת הצו נכתבו סיבות כלליות כמו "בטחון המדינה" והרצון לא "לפגוע בחקירה". אני מקוה שהדברים הוסברו בעל פה לשופטת. אתמול נכתב כי הפרקליטת טענה כי הפרסום עלול לפגוע בחקירה עקב הצורך לחקור את בלאו, שנמצא בחו"ל. אני מניח כי מדובר בנושא המסמכים שאולי עדיין נמצאים ברשותו. אם הוא אכן מחזיק מסמכים סודיים יש הגיון מסויים באיסור הפרסום. יחד עם זאת, ברגע שהעסק דלף והפרסומים בארץ ובעולם עברו מסה קריטית היה מקום לבטל את האיסור. גורמי החקירה לא היו צריכים לחכות שתוגש בקשה להסרת הצו. אין למנוע פרסום של מידע ללא סיבה מוצדקת וברגע שזו אינה מתקיימת חובה להסיר את הצו.

הפרסום ברשת

לא יעזור לאף אחד. אפשר למנוע פרסום נקודתי אך לא ניתן לעצור את הפרסום בבלוגים, בפורומים, בפייסבוק או בטוויטר (אגב סוף סוף גם אני פתחתי חשבון בטוויטר – blogli@).

אבל מה הסיבה שבגינה נעשים הפרסומים האלו כאן בארץ? מה קרה לכל אותם בלוגרים? העלימו את ענת קם? דחפו אותה לצינוק ולא הודיעו לאף אחד? היא נחקרה, יש לה עורך דין (עכשיו גם אחד בעל קשרים אצל שרים שסייעו בשחרור בנו העיתונאי מהמעצר המצרי), רבים ידעו מה קורה איתה והיא שוחררה למעצר בית. סך הכל איסור פרסום. זה איראן זה? על מה לכל הרוחות אתם מדברים? האם איזה בלוגר קיבל שיחה משייקה, רני או סטיב? בחורינו הטובים מהשב"כ אשר מופיעים ברשימת עדי התביעה במשפטה של ענת.

היה מועיל לכולנו אם במקום לרוץ ולספר לחברה הייתם מציפים את פרשת האלוף יאיר נוה ולא את פרשת ענת קם. כן, אני יודע, זה לא סקסי כמו לדווח איך פגעו לנו בחופש הביטוי. עלאק.

החיסולים

חיסול מחבלים אינו דבר חדש. לדעתי הוא כלי חשוב במלחמה בה אנחנו נמצאים ויש אף לעשות בו שימוש נרחב יותר. טוב שיידע כל מחבל שבמידה וייראה בציבור, חייו בסכנה. אגב, אני לא זוכר מקרה שבו נטען כי מי שחוסל לא עסק בפעילות טרור.

יאיר נוה

עד כמה שאני מסכים עם ביצועי חיסולים אני מתנגד לחלוטין לפעילות בלתי חוקית. לא אלוף הפיקוד קובע מה חוקי ומה לא. ברגע שהטיל בג"צ סייגים על פעילות כלשהי חובה על כולנו לכבד את הפסיקה ולפעול על-פי החוק. מי שעבר על חוק צריך להיענש.

שם הפרשה

בזמנו נתנו הרשויות לפרשה את השם "עקיפה כפולה". לפני הסרת צו הפרסום נאמר "פרשה בטחונית". לאחר הפרסום זוהי "פרשת ענת קם". למעשה זוהי "פרשת יאיר נוה".

לא למתן זכות הצבעה לישראלים בחול

לפני המון שנים היתה לי שכנה שעלתה ממדינה אירופאית ושמרה על אזרחותה הזרה. אותה מדינה מאפשרת לאזרחיה המתגוררים בארצות אחרות להצביע בבחירות למוסדות השלטון. באותה תקופה נערכו באותה מדינה בחירות ומבין שני המתמודדים אחד היה באופן ברור פרו-ישראלי. השכנה ספרה שהיא דווקא תצביע עבור המתמודד השני שכן הוא טוב יותר עבור המדינה. מדובר במקרה של נאמנות כפולה שהיא כמובן בעייתית והיא נוצרה בעיקר עקב מתן אפשרות ההצבעה בחול.

לדעתי אזרח צריך לבחור את מוסדות המקום בו נמצא מרכז חייו. אם הוא מחליט להתגורר בארץ זרה אין המשמעות שהוא מוותר על אזרחותו אך אין הוא אמור לקבוע את גורל המדינה אותה עזב.

ניתן להגדיר את מקום מרכז החיים בצורות שונות. מספר גופים עושים זאת: מס הכנסה, ביטוח לאומי, קופות החולים ועוד. הקביעה של גופים אלו היא בהקשר כספי שאין לכרוך אותו בנוגע לזכות הבסיסית לבחור את מוסדות השלטון. ניתן גם לקבוע פרק זמן של שהות בחול לפני שמחליטים על שינוי במיקום מרכז החיים אך לא ניתן לקבוע במדוייק. האם דוקטורנט ישראלי בחול העתיק את מרכז חייו לאחר ארבע שנים? ומה עם מי שעובד ארבע שנים בחברה זרה ללא כל זיקה לישראל? אני חושב שלא ניתן לתחום את הקביעה בזמן.

אני מעריך כי מספר הישראלים שמרכז החיים שלהם נמצא בארץ והם שוהים בחול הוא קטן. כמה קטן? קטן מאד!

סיעת ישראל ביתנו הגישה הצעת חוק (קובץ rtf בחלון חדש) שמבקש לקבוע כי כל מי שמחזיק בדרכון ישראלי בתוקף מעל 10 שנים יהיה זכאי להצביע בחול. מסתבר שסיעת הליכוד הקימה ועדה בראשות ח"כ מיכאל איתן שקבעה אמת מידה אחרת: ישראלים ששוהים עד 6 שנים בחו”ל וביקרו בישראל 40 יום לאורך תקופת שהייתם בחול. למה 6 שנים? למה 40 יום? באמת לא ברור. מיכאל איתן, אותו אני מעריך מאד, מתרץ את החוק בכך שהוא יעודד ישראלים בחול לחזור לארץ. על מה בדיוק הוא מבסס את הקביעה שלו? אולי הופעה של שלמה ארצי ביום העצמאות תעורר בהם געגוע חזק יותר?

טוב יעשה הציבור הישראלי אם יודיע לחברי הכנסת כי הוא מתנגד לכך שאנשים שאינם מתגוררים בארץ יקבעו את גורלו.

עמלות הבנקים 2

הפוסט שכתבתי בנושא עמלות הבנקים עורר דיון קצר עם שוקי שכתב פוסט תגובה. בשורה העליונה הוא צודק:

בגדול, נדמה לי שיהיה מדויק לומר שאלעד בעד ביטול עמלות העו"ש, ובעד עמלות בנקים קטנות יותר באופן כללי – הוא רק לא בטוח שעמלות העו"ש הן הבעיה העיקרית ושהמלחמה בהן היא הפתרון

מצד שני, כמובן שההנחה שלו שאני חושב שכולם משלמים עמלות בהיקף פחות או יותר דומה לשלי לא נכונה וברור לי שיש אנשים שמשלמים יותר וכנראה חלק משלמים גם פחות. הסברתי זאת באחת התגובות.

בפוסט שוקי מגלה שהוא משלם כיום 47 ש"ח לחודש בעמלות העו"ש ושבתחילת השנה שילם מעל 90 ש"ח (אבל לא ברור שמדובר רק בעו"ש). הוא גם מזכיר שבעבר (כנראה בשנת 2006) שילם "רק" 18 ש"ח לחודש. עד כניסת הרפורמה האחרונה בנושא העמלות היו "סלי עמלות". בנק לאומי, הבנק שלי ואולי גם של שוקי, הציע בזמנו סל עמלות ב- 18 ש"ח לחודש הכולל מספר פעולות. כל פעולה מעבר לסל חוייבה בתשלום נוסף (היו גם סלים אחרים).כמו שוקי, גם אני עצמאי ומחוייב לשמור ניירת עד סוף הימים. במדף העליון שבמשרדי צוברות אבק תיקיות המסודרות לפי השנים. סליחה על התמונה המטושטשת.

tikim.PNG

פתחתי את התיק של שנת 2006 ומצאתי את דפי החשבון הרלוונטים. מה מסתבר? גם אני הייתי במסלול של ה- 18 ש"ח לחודש ממנו חרגתי כל חודש כך שהתשלום החודשי שלי היה כ- 22 ש"ח. מה זה אומר? לעומת 19 ש"ח כיום, עמלות העו"ש שלי ירדו נומינלית משנת 2006.

דרושה פעולה

שלשום בלילה חשבתי שוב על הנושא והתעצבנתי מגובה העמלות. כתבתי פקס לבנק ובו שני משפטים עיקריים:

לאחרונה בדקתי את נושא העמלות אותו אני משלם ועולה כי היקפן הוא מאות שקלים עבור אחזקת חשבון העו"ש ואלפי שקלים בסך הכל. לאור השינויים האחרונים בשוק והאפשרויות הקיימות אבקשכם להודיעני מהו השינוי בעלויות העמלות אותו תוכלו להציע לי.

מה אתם יודעים. שעה אחרי פתיחת הסניף התקשרה אלי מישהי והודיעה לי שהבנק החליט לתת לי הנחות:

  • הנחה של 50% על כל עמלות העו"ש.
  • פטור מלא על כרטיסי אשראי.
  • שלושה פנקסי צ'קים בשנה ללא תשלום.
  • ועוד כמה דברים בתחום האשראי ופעולות הקשורות להשקעות.

סעיפים אלו יביאו לי חיסכון של כ- 120 עד 150 ש"ח בשנה. לא שאני מזלזל ב-  120 ש"ח אבל כפי שכתבתי בפוסט הקודם, עיקר העמלות שאני משלם, ואני חושב שגם רבים אחרים, לא מגיעות מהעו"ש. במקרה שלי הן מגיעות מדמי ניהול, שמירה, קניה ומכירה של ניירות ערך. בשלב זה לא הוצעה לי הנחה משמעותית על התעריפים שכרגע אני משלם. אמשיך את המו"מ איתם לאחר שאקבל את הכל בכתב כפי שהובטח לי.

עבור מי שרוצה  את נוסח הפקס ששלחתי לבנק העלתי אותו לגוגל דוקס: בקשת שינוי בעמלות הבנק (בחלון חדש).

שוקי, תודה!

אז מה הסיפור עם עמלות הבנקים?

שוקי גלילי, האיש שמקדם ברשת את האתר של המועצה הישראלית לצרכנות העוסק בקמפיין עמלות הבנקים, מבקש לכתוב פוסט בנושא. אלא אם הבנתי לא נכון הוא מתרשם מהצלחת הקמפיין אצל הבלוגרים בהשוואה לאצבעות שוקולד – wtf!!! טוב, כל זה לא חשוב שהרי התכנסנו כאן בכדי להבין מה דעתי בנושא אבל הבעיה היא שדעתי לא מגובשת מספיק אבל ננסה בכל זאת.

נתחיל מהסוף. אני חושב שאני בעד ביטול עמלות העו"ש אבל חושב שחקיקה היא לא בהכרח הדרך. כמו לרוב הדברים, גם לנושא זה יש פן אישי ופן חברתי כללי.

הפן האישי

אשתי ואני מחזיקים שני חשבונות בשני בנקים שונים. היסטורית היה לכל אחד מאיתנו חשבון וכך נשאר המצב גם לאחר מיסוד הקשר ופרוץ הבנות. למרות העלות הנוספת באחזקת חשבון נוסף אני מוצא יתרון בכך במקרה של תקלה/עיקול/חסימה של אחד החשבונות. אפשר להתווכח האם אנו נחשבים ללקוח אחד עם שני חשבונות או שני לקוחות עם חשבון אחד לכל אחד. האפשרות השניה נראית לי יותר סבירה. חשבון הבנק הקטן יותר מוחזק בבנק הבינלאומי. חוץ מקצבת הילדים, כרטיס אשראי עם מעט פעילות והשקעה קטנה, אין בו פעילות, ובהתאם, עלות אחזקתו – 13 ש"ח לחודש שהיא אגב עמלת המינימום לחשבון עו"ש בבנק.

החשבון השני, העיקרי, מוחזק בבנק לאומי ובו משולמות עיקר העמלות אשר מסתכמות מעל אלף שקלים בשנה. הקמפיין הנוכחי עוסק בעמלות העו"ש  ולמרות שידעתי מה הקיפן שלפתי את הנתונים מאתר הבנק עבור 12 החודשים האחרונים (אתר בנק לאומי מאפשר לייצא את התנועות בחשבון לקובץ חיצוני בחתכים שונים):

amlot-1.png

כפי שניתן לראות, סך עמלות הקשורות ישירות לעו"ש, הן 234.3 ש"ח לשנה שהם כ- 19.5 ש"ח לחודש בממוצע. כנראה שאני נופל בממוצע הלא מייצג של סמדר ברב-צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי. אני אגב מעדיף את הקפה וחצי. אפשר גם לראות ממה מורכבת שורה חודשית כזו, לדוגמה זו של אוקטובר:

amlot-2.png

שני זיכויים (צריך להתפרנס), שלושה כרטיסי אשראי,  שלוש משיכות מזומן מכספומט, שלושה צ'קים (החוגים של הבנות) ושלושה חיובים קבועים. העמלות הנוספות ששילמתי השנה היו עמלת הקצאת אשראי (12 ש"ח לרבעון), קניה ומכירה של ניירות ערך ודמי משמרת לניירות ערך. שתי האחרונות, לא תתקשו בודאי לחשב, מהוות את רוב הסכום.

בפן האישי עמלות העו"ש מהוות פחות מ- 20% מסך העמלות בחשבון הראשי. אבל עם אחוזים לא הולכים למכולת, מדובר במאתים ושלושים ש"ח לשנה שהייתי שמח לא לשלם ולכן אני בעד ביטול העמלות. יחד עם זאת די ברור לי שהבנקים ינסו להשלים את אובדן ההכנסה ממקור אחר כך שצריך יהיה להיות על המשמר.

מה איתכם? אולי תפרסמו כמה אתם משלמים על חשבון העו"ש שלכם?

הפן הכללי

קשה, קשה, קשה. קשה באמת לדעת מה תהיה ההשפעה על השוק הכללי במידה ותבוטלנה עמלות העו"ש. עו"ד דרור שטורם, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, כתב חוות דעת עבור המועצה לצרכנות (קובץ word בחלון חדש). שטורם מציע לבטל את עמלות העו"ש וכותב (ההדגשה שלי):

הפתרון המוצע הוא אפוא, להורות על ביטול העמלות הבנקאיות בגין שירות העו"ש ולאסור על גביית עמלות כאלה מתוך הבנה ברורה כי הבנקים הם מתווכים פיננסיים ואת המחיר בעד עלויותיהם הם גובים וימשיכו לגבות במוקד הפעילות הבנקאית – גביית ריבית בעד אשראי והלוואות וגביית ודמי ניהול בעד פעולות השקעות וייעוץ להשקעות.  את השיטה הקיימת, המדכאת את כושר המיקוח של הצרכן יש לבטל.

בגדול אומר שטורם שהבנקים ירויחו מגביית ריבית עבור אשראי וגביית דמי ניהול על השקעות. אני לא יודע מה הם המספרים המדוייקים אבל ברור לי שהשכבות החלשות, עליהן בדרך כלל יש להגן, נמצאים בצד של מקבלי האשראי. נראה לי שהצד החזק בסיפור הם המשקיעים והם אלו שיצליחו להתמקח ולקבל הנחות על דמי הניהול, זאת כמובן, על חשבון הלווים, קרי השכבות החלשות.

ועל החוק עצמו

רוצים לדעת כמה רצינית הצעת החוק? בדברי ההסבר הקצרים של הצעת החוק (rtf בחלון חדש) כתוב (ההדגשה שלי):

ממחקר שביצעה המועצה לצרכנות עלה כי בעקבות הרפורמה התייקרו העמלות בגין הפעולות הבסיסיות בחשבון העו"ש באופן מהותי לשני שליש מלקוחות הבנקים. כך למשל, עלותן של חלק מהעמלות הוכפלה עד פי חמישה מעלותן לפני הרפורמה.  עליה זו במחירי העמלות פגעה בעיקר בקבוצת האוכלוסייה המתקשה, כתוצאה מחסמי שפה או חסמים טכנולוגיים, בשימוש בשירותי הבנקאות המקוונת.

אתם מבינים? הצעת החוק מוסברת באמצעות מחקר (שלא נגיד סקר). רוני חזקיה, המפקח על הבנקים, טוען שבעצם העמלות ירדו ב- 21%. הוא גם אמר שנתוני המועצה מתבססים על מדגם ושלו על נתוני האמת. זה אבסורד נוסף. הנתונים של חזקיה לא פורסמו כך שלא ניתן לבדוק אותם ואת המסקנות הנובעות מהם. ממש לא ברור לי למה לא מתפרסמים הנתונים הרי ניתן לפרסמם גם בלי לפגוע בסודיות העיסקית של הבנקים. טוב תעשה המועצה אם תדרוש את הנתונים ובמידת הצורך תפנה לבית המשפט לקבלת עזרה.

טענה נוספת שעולה תדיר היא בנוגע תאום המחירים על-ידי הבנקים כפי שקבעה כבר רונית קן, הממונה על ההגבלים העיסקיים. אם זה נכון למה לא מוגשת נגדם תביעה? לא על-ידי המועצה לצרכנות אלא על-ידי המדינה!

בסיכומו של דבר, כפי שכבר כתבתי, לא אתנגד לביטול העמלות אך יש פעולות נוספות לעשות לפני החקיקה.