לפני כחודשיים טיילנו באיזור עין גדי וכעת חזרנו מטיול בן ארבעה ימים באיזור הצפון. איזור הגליל העליון מוכר לי היטב מתקופות מילואים ארוכות אך טיול עם ילדים היא חוויה שונה ומהנה.

התחלנו ביום ראשון לקראת הצהרים בטיול בשמורת תל-דן. המסלול קליל, המון צל אך המים קפואים. הייתי בשמורה הזו לפני כשנתיים וללא ספק השנה הזרימה בנחל, כמו גם בנחלים הנוספים בהם בקרנו, חזקה יותר. בשמורה יש עץ הנקרא העץ של פו על שם ציורי העצים של מילן בספרי פו הדוב.

אחר הצהרים, לאחר ליקוק גלידה במקדונלדס (ארבע בעשר), הגענו לבית הארחה בתל-חי. נתחיל מהסוף – המקום לא מומלץ! שטח בית ההארחה יפה ומטופח. מדשאות גדולות ונוף מקסים אך החדרים צפופים מאד, לא נקיים ובעלי ריח לא מלבב.

בהתאם להמלצה מקולגה מקומית קפצתי לפיצריה משפחתית נחמדה בקרית שמונה בשם הפיצה שלי. פיצה משפחתית משובחת, כולל תוספות ובקבוק שתיה עולה 55 ש"ח. ארוחה משפחתית על הדשא ברוח הנעימה סגרה את היום. ארוחת הבוקר בבית ההארחה די עלובה. באמת שאין לנו דרישות מוגזמות ולמרות שקשה לקלקל חביתה, נרשמה הצלחה בכך. בנוסף הירקות עייפים. טוב, נפסיק לקטר, באנו להנות.

טיפ: הגיעו למסלולים לפני 10 בבוקר. פשוט אין אנשים והמסלול יהיה כמעט פרטי. כשתסיימו תראו את המוני המטיילים עומדים בתור.

בשני בבוקר נסענו לנחל חרמון תחתון. הכניסה נמצאת מזרחה מקיבוץ שדה נחמיה. פניה ראשונה שמאלה לדרך עפר ולפי השילוט עד לחניון האקליפטוסים. המים נעימים, הזרימה חזקה. מומלץ להביא כלי ציפה כמו אבובים או מזרוני ים (פשוטים עולים 10 שקלים ומתאימים מאד). המסלול כולו בצל וניתן בכל רגע לעלות על הגדה ולצעוד חזרה לרכב בשביל נוח.

בדרך תמצאו גם חבלי טרזן:

את שעות הצהרים המאוחרות העברנו בשיט קייקים בכפר בלום. לאחר סיור בנחלי האיזור התרשמנו שהמסלול של קייקי הגושרים מהנה יותר אבל הילדים נהנו בכל מקרה.

את ארוחת ערב בילינו במסעדה מזרחית בשם למאר (לשעבר רוזמרין. טלפון 04-6997808) הנמצאת בכניסה הדרומית של בית הילל ונקראת על שם בתו של בעל הבית. מנה עיסקית המוגשת כל היום עולה 40 ש"ח וכוללת מבחר סלטים, שני שיפודים, תוספות וקינוח (ללא שתיה). טעים וזול.

בשלישי בבוקר קפצנו לשמורת נחל שניר הסמוכה. במידה ותגיעו מוקדם תקבלו נחל פרטי ותוכלו לרבוץ לאורך הנחל ללא צפיפות. אנחנו השארנו מכונית אחת בסוף המסלול בחניון של קייקי הגושרים (תשאלו בכניסה לשמורה במידה ואתם לא מוצאים) ובכך חסכנו הליכה חזרה שהיא ברובה ללא צל. המסלול נוח וקל, צל רב ומים נעימים מאד. מתאימים בדיוק למלחמות מים.

בשעות הצהרים חלק מהילדים רצו ללכת להחליק על הקרח במרכז קנדה במטולה. הגדולה ואני יצאנו לחפש קצת תרבות. התכוונו לנסוע למוזיאון האדם הקדמון בקיבוץ מעיין ברוך אך מהשילוט הסתבר כי שעות הפתיחה הן בין 9 ל- 12 בבוקר. למזלנו במקרה המוזיאון היה פתוח ונהננו מהדרכה מרתקת של אמנון, האיש שמאחורי המקום.

לאחר הסיור במזיאון קפצנו לביקור באנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים אשר נמצאת ליד שאר ישוב מול הכניסה לקיבוץ דפנה. מקום יפה ומטופח ומומלץ להגיע גם בשעות החשכה שכן במקום תאורה מעניינת. כך עשינו לאחר ארוחת הערב במסעדת פוקצ'ה המשובחת.

ביום הרביעי נסענו לנוח בשמורת חורשת טל. המקום נמצא בלב חורשת אלונים ענקיים כך שיש המון צל ודשא רחב ידים. הילדים שמחו מתעלות המים הקרירים, בריכת השחיה ממימי הנחל, מגלשות מים לקטנים ולגדולים (לגדולים בתשלום נוסף של 10 ש"ח ל- 5 גלישות).

חזרנו עייפים אך מרוצים 🙂