מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות

רבים מכירים את התופעה של ילד קטן המגיע לגן וצורח עד השמיים שאינו מוכן להישאר ללא ההורים. כשהגדולה שלנו היתה קטנה והלכה לגן הראשון שלה, היה שם ילד אחד שכל יום היה בוכה כך רק בהבדל אחד קטן. הוא לא היה מוכן לעזוב אחר הצהרים את הגן או ליתר דיוק את הגננת אירה. אותו ילד נכנס לגן בערך בגיל שלושה חודשים ושהה בו כל יום משעה שבע בבוקר ועד חמש וחצי (במקרה הטוב). לעיתים אירה היתה לוקחת אותו הביתה עד שההורים היו מגיעים מהעבודה. כשההורים יצאו לחופש, אירה היתה גרה בביתם ומטפלת בילדים.

כשאני ההייתי קטן מאד אמא שלי נשארה בבית ולא יצאה לעבודה. לאחר שגדלנו קצת היא חזרה לעבוד בחצי משרה ובהמשך גם במשרה מפוצלת. באופן כללי מספר האמהות שלא עבדו היה רב יותר מהיום וחלק מאלו שכן עבדו עשו זאת במשרה חלקית.

המצב היום שונה. נשים רבות יותר יוצאות לעבוד מסיבות שונות. חלקן מהרצון "להגשים את עצמן" ולפתח קריירה, אך למיטב הבנתי, חלקן הגדול, עושה זאת בעיקר מטעמים כלכליים. אם לפני ארבעים שנים מעמד הביינים היה יכול להסתדר עם משכורת אחת, הרי שהיום נדרשות לכך שתיים.

בעקבות המקרה של ורד פרי, שבקשה להכיר בהוצאות ההשגחה על ילדיה כהוצאה מוכרת לצורך קבלת הקלות מס, נערך דיון ציבורי באשר לאופן יישום הפסיקה. ארגוני הנשים, ונעמ"ת בראשם, בקשו "מימון מלא למעונות היום, למשפחתונים ולצהרונים לילדים מגיל שלושה חודשים ועד שמונה שנים". לבסוף הושגה פשרה מסויימת, לא מעט בזכות ח"כ ציפי חוטובלי, ובמסגרתה יוגדל הסבסוד למעונות יום, משפחתונים וצהרונים בסך 320 מיליון שקל. בנוסף יוקצה סכום כסף לבניית מעונות יום חדשים. בסופו של יום, יותר ילדים יוכלו לשהות במסגרת כלשהי בזמן שהוריהם הולכים לעבוד.

וכאן אני רוצה לשאול: האם אנחנו כחברה רוצים לעודד את המצב שבו שני ההורים הולכים לעבוד במשרה מלאה והילדים הקטנים נמצאים במסגרת כלשהי שאיננה התא המשפחתי? אני לא בטוח שכן.

אין לי יכולת לבסס את הדברים מבחינה מחקרית (אולי נדב יכול לעזור בנושא) אבל ההרגשה שלי, וגם ממה שאני רואה בסביבה, היא שילדים המבלים יותר שעות במסגרת המשפחתית מתפתחים בצורה יותר טובה מילדים השוהים שעות ארוכות במסגרות חינוך כאלה ואחרות. זו כמובן הכללה וכפי שאמרתי, אין לי יכולת לבסס את הטענה מעבר לדעה/הרגשה.

כמובן יש צורך להתייחס לקבוצות הגיל השונות של הילדים. לאחר הלידה הנשים נמצאות בחופשת לידה של כשלושה חודשים. לאחר מכן זכאית האם העובדת להישאר בבית, ללא תשלום, עד שנה מזמן הלידה (גם האב יכול לצאת לחופשת לידה וחופשה ללא תשלום). בשנה זו מחוייב המעסיק לשמור עבורה את משרתה. כלומר המחוקק מכיר, בצורה מסויימת, שיש יתרון שהתינוק ישהה עם הוריו.

במאמר שפורסם "בסיינטיפיק לאישה" מצוטטת ד"ר לאה אופיר, ראש המסלול לגיל הרך במכללת בית ברל:

מחקרים שהשוו בין ילדים שהקדימו להיכנס לגן לכאלה שנכנסו בגיל שנתיים, לא מצאו שילדים שנכנסו לגן מוקדם מפותחים יותר מבחינה קוגנטיבית. לעומת זאת גילו המחקרים שילדים אלה נוטים לפתח קשיים רגשיים וחברתיים.

מגיל שנתיים עד ארבע (בגיל חמש נכנסים לגן חובה) דעת הרוב היא שישנו יתרון לילדים בשהייה במחיצת בני גילם. השאלה כמה שעות ביום? לדעתי עדיף שהילד ישהה עד חצי יום במסגרת חיצונית ולאחר מכן יחזור למסגרת המשפחתית. ראשית סיכוי סביר שיקבל ארוחת צהרים טובה יותר. שנית אני חושב שהוא יוכל לנוח בשקט מספר שעות ולא יצטרך "להתרגל" לזמזום השורר בגן בשעות השינה. כך יתעורר נינוח יותר לפעילות אחר הצהרים.

בכיתות הנמוכות של בית הספר, עד שהילדים הופכים לעצמאיים ואינם זקוקים למסגרת שתשגיח עליהם, עדיפה גם היא לדעתי המסגרת הביתית מהצהרים. מספר דעות בנושא ניתן לקרוא באתר אופקים חדשים. אני חושב שלהורים ישנה אפשרות טובה יותר לעקוב אחר ההתפתחות הלימודית של הילד. לעזור לו במידת הצורך בשיעורים, לעודדו לקריאה וכו'. לדוגמה, יש לי הרגשה שילדים אשר שוהים בצהרונים קוראים פחות אבל זה לא מבוסס. (סיכום מחקרים בנושא חשיבות הקריאה)

אז יגידו לי שזה לא רלוונטי. הרי אנשים צריכים ללכת לעבוד. אין ברירה. אני מבין זאת וזה ברור שכרגע זה המצב. אבל אולי צריך להפנות חלק מהאנרגיה המושקעת במאבק למען מימון מלא של מעונות וצהרונים לטובת מאבק למען הגדלת שעות השהייה של הילדים עם הוריהם (ולא להיפך)? אני לא מתיימר לומר שיש לי פתרונות בנושא אבל אולי כמה רעיונות כלליים:

  • רבות דובר על הארכת משך חופשת הלידה ולאחרונה היא אף הוארכה בשבועיים. חופשת הלידה היא כלי מרכזי בחזרת האישה לעבודה אך ברור לי שעלות החופשה היא גבוהה. באופ לא מדוייק להחריד נכפיל את מספר הלידות בשנה (בערך 150 אלף) במספר בנשים העובדות (נגיד 50%) ובשכר החודשי (נגיד 5,000 ש"ח). נקבל 375 מליון ש"ח בשנה עבור תוספת של חודש חופשת לידה. שווה להיאבק בנושא.
  • חצי משרה או משרה חלקית אלו מונחים שכמעט נעלמו. כדאי לנסות להחזירם. בעבודות רבות ניתן לפצל תפקיד בין מספר עובדים. אולי ניתן לתת תמריצים מסויימים בנושא להורים לילדים צעירים או למעסיקים.
  • אולי למסגרות מאד קטנות כמו משפחתונים של שלושה ילדים יש איזה יתרון לילדים על-פני גנים גדולים יותר ואפשר לעודד זאת. הכוונה לא ליום שלם.
  • אחשוב על עוד…

אלו היו מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות.

0 תגובות בנושא “מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות

  1. מישהו קרא לי? 🙂

    א. יש פחות או יותר הסכמה בקרב חוקרי המדיניות היום, שעד גיל שנה עדיף שהילד יהיה בטיפול אחד-על-אחד, כשהמועמדים הטבעיים לעשות את זה הם ההורים שלו. אחר כך הטענה היא שעדיף מעון. אני חייב להודות שלא טרחתי לעקוב אחרי שרשרת ההפניות כדי להגיע למחקרים שבדקו את העניין בפועל.

    ב. having said that, כל העניין הוא מאוד גמיש ושברירי – כי כל כך הרבה תלוי בשאלה 'מהו מעון יום'. אם כשאתה אומר מעון יום אתה מתכוון לחדר חשוף-קירות שיש בו מטפלת אחת, בלי שום הכשרה, ו-35 ילדים – ברור שעדיף בבית. אם אתה מדבר על מעון שיש בו מספר מצומצם של ילדים, מטפלת לכל 4 ילדים, מטפלות שכולן בעלות הסמכה אקדמית, הרבה ציוד התפתחותי (מג'ימבורי ועד ספרים), ארוחות חמות וכו' – האיזון משתנה, מן הסתם.

    ג. ובלי קשר לכל הסיפור, אין ספק שבישראל יש להורים – ולכולם – פחות מדי זמן פנוי, בצורה די קיצונית. רק בשביל ההשוואה, ברוב מדינות אירופה מדברים היום על חופשת לידה של שנה, ועל זכות לכל הורה (או לכל עובד) לעבור לעבוד ממשרה מלאה לחלקית או ההיפך (זה כמובן קצת יותר מורכב, אבל לצורך העניין…).

  2. א. לא מצאתי כל כך את המחקרים האומרים כי עדיף מעון בגיל שנה. ואם מעון אז לכמה שעות ביום?

    ב. ברור שלא הראשון ולצערי השני זה לא המצב.

    ג. בדיוק על זה אני מדבר. על זה צריך להאבק.

  3. א. זה המקור שהמקורות שלי מסתמכים עליו. כמו שאמרתי – לא קראתי, לא יודע מה בדיוק ההמלצות שם, לא יודע מה רמת האמינות, למעט זה שהם אומרים שלפני גיל שנה צריך טיפול אחד על אחד.

    ב. אבל גם זו שאלה פוליטית. כל עוד אנחנו ממשיכים לסמן את מעונות היום כאופציה לעניים, ברור שהרמה שלהם תהיה נמוכה. המטרה שלנו צריכה להיות העלאת הרמה של מעונות היום, כדי שיהיו אופציה סבירה.

    ג ובכלל – השאלה כאן היא לא שאלה של 'או-או', אלא שאלה של יצירת חבילה כוללת לטיפול בילדים. מישהו צריך לשבת ולחשוב מה צריכה המשפחה הישראלית, וליצור חבילה שתאפשר לה את זה. למשל – חופשת לידה עד גיל חצי שנה, סבסוד מעונות\מטפלת ויום עבודה מקוצר עד גיל שנה, מעונות יום מסובסדים מגיל שנה.
    זו סתם שליפה מהמותן – אבל כל מה שלא יהיה, צריך להיות משולב.

  4. אלעד השני – אכן הרצאה מרתקת של אליזבת ווארן. ממליץ לראות.

    אני מקווה שיהיה לאנשים זמן שכן זו הרצאה של כשעה וקצת יותר ארוכה מ- 140 תווים 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *