במסגרת לימודי התואר הראשון שלי בטכניון, בשנת 1996, לקחתי קורס של ד"ר, היום פרופ"ח, רוברט ארמון בנושא איכות מים וטיפול בם. אני לא זוכר בדיוק את נושאי הקורס אבל זכור היטב מחקר אחד שהמרצה סיפר עליו כבדרך אגב. המחקר בדק את הקשר בין האסלה לבין מברשת השיניים. ליתר דיוק את פיזור החיידקים בזמן הורדת המים באסלה אל מברשות השיניים הנמצאות באותו חדר. נזכרתי בדבר לאחר ששמעתי כי קרובת משפחתי א', לה סיפרתי על הנושא לפני מספר שנים, מקפידה להוריד את מכסה האסלה לפני שטיפתה.

את המחקר בתחום הוביל במשך שנים פרופסור Charles P. Gerba מאוניברסיטת אריזונה הידוע בכינויו ד"ר חיידק (Dr. Germ). בשנת 1975 פירסם פרופ' גרבה מאמר מדעי שעסק בתופעה של אירוסולים וירליים כתוצאה מהורדת המים באסלות. הניסויים נעשו על-ידי הנחת פדים ברחבי השרותים ובדיקת החיידקים שהגיעו אליהם. הסתבר כי חיידקים שוהים באוויר גם שעתיים אחרי הורדת המים באסלה וכמובן נוחתים גם על מברשות השיניים. הורדת מכסה השרותים מקטינה באופן משמעותי את התופעה.

אז אחרי שאמרת איכס (או שלא) אני רוצה לעודד אתכם. בהמשך מחקריו גילה פרופ' גרבה כי השרותים אינם המקור העיקרי לחיידקים בבית. המטבח זוכה בתואר הנכסף. הפריט המזוהם ביותר בבית הוא הספוג/מטלית הכלים בכיור המטבח. אחד ממקורות הזיהום הוא בשר חי המתבשל במטבח וחיידקים ממנו מגיעים לספוג. במקום השני נמצא הכיור עצמו.

הפריט השלישי ברמות הזיהום הוא כיור המקלחת והרביעי הוא קרש החיתוך במטבח. החמישי הוא רצפת המטבח ובמקום השישי והשביעי נמצאים רצפת המקלחת והשיש שבה. רק אחרי כל אלו נמצאת האסלה. תחשבו טוב איפה אתם רוצים לרחוץ את הידיים: בכיור או באסלה.

“I study toilets — that takes guts” – פרופ' גרבה.