מילים רבות נכתבו על חוק דרומי.
הטיעון שחוזר שוב ושוב הוא שעכשיו יש "עונש מוות על עבירות רכוש" או שזהו "חוק שמקדש את הקניין על חשבון החיים" אבל לדעתי הנקודה החשובה היא בדיוק מה שנכתב בהצעת החוק:
"… תחשב פריצה לבית מגורים או למשק חקלאי כתקיפה שלא כדין שנשקפת ממנה סכנה מוחשית …"
בקיצור, כאשר פורץ נכנס אלי הביתה הוא למעשה מסכן את חייו. לא בגלל שאולי יקח לי את ההעתק של פיקאסו התלוי אצלנו, אלא מכיוון שהוא מסכן את חיי.
בקרוב נראה את השלטים האלו על הבתים:
הערה: אין לי אקדח אבל אל תגלו לפורצים.
לפני כמה שנים אבא שלי עבד בשטח והגיעה חבורה גדולה של "בני מיעוטים" לשטח. הנשים היו עם ארגזים, והגברים הלכו לכיוון של אבא שלי. רק כאשר אבא שלי הראה שיש לו אקדח (ולא השתמש בו), הם הסתובבו והלכו (לתחנת משטרה להתלונן שהוא איים עליהם בנשק, ואחרי חקירה התיק נסגר).
עד לחוק דרומי, אם אבא שלי היה משתמש באקדח (במידה והיו מגיעים לתקוף אותו), הוא עוד היה נכנס לכלא למרות שהגן על החיים שלו. אחרי חוק דרומי, במידה ונכנסת בשביל לגנוב (גם משטח חקלאי) והחלטת לסכן את החיים של הבעלים או האנשים שנמצאים ברשות בשטח, אז אתה לא תוכל לעשות כלום כולל להתלונן במשטרה אם ירו בך (ושרדת כמובן).
מאוד קל ופשוט לבקר חוק כזה כאשר לא הגעת למצבים של שי דרומי ואחרים, אבל העניין הוא שעד לחוק הזה, אם היית עושה משהו למי שניסה לפגוע בך, אתה היית התוקף והוא היה הקרבן. עכשיו זה השתנה. החסרון הוא, שהרבה יותר פריצות יהיו יותר אלימות.
אולי זה לא הובן אבל אני בעד הקביעה שעצם הכניסה של פורץ אלי הביתה מעמידה אותי בסכנת חיים!
אלעד, אם אתה באמת מתכוון לתלות את השלט לפחות תכתוב אותו בכל השפות הלאומיות של המדינה הזו.
(לא כי זה נכון לעשות, פשוט אתה רוצה שגם הגנבים יבינו )
עריכה: לבקשת איתמר אני מוסיף קישור לכתבה על ההגבלות שבחוק.
איתמר, לא בטוח שמה שמתאים לבאר-שבע מתאים לחיפה.
מילא אם מישהו פרץ אליך הביתה, ירית בו והרגת אותו. יש חוק שמגן עליך. מה אם מישהו פרץ אליך הביתה, ירית בו ופצעת אותו אנושות? חצי שנה אח"כ הוא משתחרר מבי"ח נכה ותובע אותך על נכותו. מה אז?
מה אם מישהו פורץ לבית של מישהי ומנסה לאנוס אותה והיא להגנתה משפדת אותו בסכין שהיא שומרת מתחת לכרית? האם החוק יעמוד להגנתה כאשר הפורץ/אנס יעיד אח"כ שהיא יכלה לעשות משהו אחרת (נגיד, לאיים עליו שיש לה אקדח או איידס ואז הוא היה בורח בכל מקרה).
מה אם באמת מישהו שפרצו אליו הביתה פוגע בפורץ, ואפילו הורג אותו – ואח"כ מתברר שהוא יכל לעשות משהו אחרת כדי לסיים את הפריצה ללא כל נזק. והוא גם מבין את זה ומודה בזה. האם הטיעון "פעלתי מתוך לחץ" יעמוד לזכותו?
לפעמים האינסטינקט הראשוני גורם לבהלה ולחץ. אתה תופס מישהו על חם בבית שלך, באוטו שלך, בגינה הציבורית מחזיק את היד של הבת שלך. האינסטינקט הראשוני הוא הגנה. קודם כל יורים ורק אח"כ מבררים. ועכשיו כשיש חוק שמגן עליך, למה לחשוב בכלל? אבל האם רדיו שנגנב מרכב או פלזמה שנגנבת מבית באמת שווה חיי אדם רק כי הוא נתפס על חם?
נכון שהחוק הזה יכול להציל חיים, אבל הוא גם עלול לקחת חיים לשוא. כל דבר צריך להיות בשיקול דעת ואני מעריך שגם ללא החוק הזה דרומי היה יוצא זכאי כי הוא הרגיש סכנת חיים ופעל להגנתו העצמית? אז צריך לחוקק חוק? אנשים יכולים להחליט לבד והממשלה לא צריכה לחוקק חוקים עבורם בתואנה של "הגנה על האזרח". די מזכיר את 892, לא?
עידן, אני לא משפטן ולא יודע לדקדק בסעיפים השונים אבל לדעתי העיקרון נכון.
אם מישהו פרץ, נורה ונשאר נכה לדעתי זו בעיה שלו ואין לו עילה לתבוע את היורה. אותו הדבר לגבי האנס.
טיעון של "פעלתי מתוך לחץ" לא יעמוד אך פעלתי כי פרצו לביתי, ועצם הפריצה העמידה אותי בסכנת חיים, כן יעמוד.
ושוב חוזרים לטיעון של הפלזמה בהשוואה לחיים. אני כמובן מסכים שאינה שווה אבל החיים שלי שווים יותר משל הפורץ אלי הביתה ובזה שהוא פרץ הוא סיכן אותי. מסתבר כי מבחינת החוק אנשים לא יכולים להחליט לבד כי כשהם עושים זאת המדינה תובעת אותם.
ולא, זה ממש לא מזכיר את 892.
ומה יקרה כאשר שוטרים יפרצו בכוח לבית בכדי לאסור מישהו, ואותו אדם יירה בהם ויגיד להגנתו "שמעתי מישהו פורץ בכוח לבית שלי, והאינסטינקט הראשון שלי היה לירות במי שזה לא יהיה שייכנס דרך דלת חדר השינה"…
החוק איננו דורש מאדם לברר מה מטרת "הסגת הגבול" לפני שהוא יורה. קודם יורים, אח"כ מבררים.
למה שיפרצו בכוח מבלי להודיע בכדי לאסור מישהו? האם מכיוון שהוא מסוכן? אז מה זה בכלל משנה!