הקוף והגבינה

אתמול פורסם כי ד"ר צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, חושש מסכסוך לשוני במדינה:

הדוקטור צבי צמרת מביע חשש כי שגרת לימודים בשפה הערבית במערכת החינוך הערבית, תגרום לתוצאות חמורות ותיצור, לדבריו, "סכסוך לשוני במדינה", שיצטרף אל הסכסוך הלאומי הקיים. במקום, הוא שואף לחזק דווקא את לימוד העברית בבתי הספר הערביים.

יכול להיות שהוא צודק וצריך לחזק את לימודי העברית בבתי הספר הערביים אבל בדבר אחד אני בטוח: צריך לחזק את לימודי הערבית בבתי הספר היהודיים.

באופן אישי אני יכול לספר שלמדתי שש (6) שנים ערבית, שנתיים מדוברת וארבע ספרותית, וחוץ ממספר קללות אני לא מבין כלום. לדעתי יש לזנוח מיד את לימודי הערבית הספרותית בבתי הספר ולהשקיע בערבית מדוברת בכדי להגיע למצב שבוגרי התיכון יוכלו לנהל שיחה בסיסית בערבית.

הערבית היא שפה רשמית בישראל, אוכלוסיה גדולה מדברת ערבית ומחסום השפה הוא גדול. למעט חריגים, כל ילד ערבי בישראל מדבר עברית הרבה ה יותר טוב ממה שילד יהודי מדבר ערבית.

ומה קשורה הכותרת?

בחטיבת הביניים ,במשך שנה שלמה, למדנו בעל-פה את הסיפור "הקוף והגבינה" בערבית. זה מה שלעזיזה (כך קראנו למורה היהודיה לערבית) היה ללמד אותנו.

תגובה אחת בנושא “הקוף והגבינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *