מה זה?
להגיב
ארכיון פוסטים מאת: אלעד
אילון ורובי
אני מהמר על אילון ורובי.
תחנה ראשונה
בשבוע שעבר נפתח כאן אצלנו בבלוגלי בלוג העונה לשם תחנה ראשונה. הבלוג מתאר את קורות קבוצת נשים חד-הוריות ומחוסרות דיור אשר הקימו מאהל מחאה בירושלים.
מתוך דף האודות:
בישראל מספר הולך וגדל של משפחות המאבדות את התקווה לחיים בכבוד. אמהות חד הוריות המתגוררות עם ילדיהן במרתפים, במקלטים, ברחובות. עובדים שהפכו לעבדים. דור שני, שלישי ורביעי לעוני ומחסור. מאבק זה מרכז בתוכו את ההתנגדות לכל העוולות החברתיות – ניצול כלכלי. פגיעות והטרדות מיניות. הדרה של מיליונים מנגישות לשירותים ציבוריים בסיסיים: בריאות, מגורים, חינוך ורכישת השכלה גבוהה. המאבק הנוכחי, תחנה ראשונה במאהל המחאה, מנוהל ומובל על ידי נשים (וגם כמה גברים) עצמאיות ואין לו קשר ישיר לארגונים החברתיים השונים.
ניצחון ראשון, נס אמיתי התרחש היום ! אחרי שהעלו אותנו לשידור ברדיו ירושלים, בא נציג של העירייה ואחריו נציגה של אגף רווחה בעירייה והגישו לנו בטקס מיוחד ולאחר כבוד מפתח לשירותי הנשים כדי שנוכל להשתמש בהם !!! חגגנו את ההצלחה במקלחת בכיורים.
במידה והבלוג יעזור לכן אפילו במעט אשמח מאד. אם מישהו רוצה לעזור, זה מה שהן צריכות.
מקורב – רשת חברתית חדשה
מעולם לא הייתי חבר פעיל ברשת חברתית כלשהי בעיקר כי לא הבנתי מה זה, מה עושים עם זה ומה יוצא מזה. תום ניסה קצת להסביר לי אבל לא רציתי להבין.
היום קבלתי מייל מליאור (Lior Faribai – לא ברור איך הוא כותב את שם המשפחה שלו בעברית) שהוא מנהל פיתוח עסקי בחברת טיפ-טיפה. ליאור הודיע לי על רשת חברתית חדשה בשם מקורב – מנהלים את החיים ברשת.
מקורב היא רשת חברתית – המתקדמת בארץ! אתה נרשם, מזמין את החברים שלך במייל / במסנג'ר / סקייפ / ICQ, שמזמינים את החברים שלהם, שמזמינים… בלי לשים לב, אתה מקים לעצמך רשת ענקית של חברים, המקורבים אחד בשני דרך כמה דרגות קירבה, ויוצא שכולם מכירים את כולם!
נתבקשתי לחוות את דעתי "האישית" אך מכיוון שאני לא מכיר את התחום אניח לכם לבדוק ולשפוט. יש לי הרגשה שעוד מעט תהיינה יותר רשתות חברתיות מאשר בלוגים 🙂
האחים של השטן
לפני כשבועיים זומנתי ליום מילואים. זו הפעם הראשונה, ממלחמת לבנון השניה, שהפלוגה שלי נפגשת במסגרת צבאית (מפגשים חברתיים אנחנו מקיימים באופן שוטף). חוץ מלהראות לנו את המחסנים, שטופלו ללא הכר, התאספנו למשך מספר שעות באחד הקיבוצים בצפון בכדי לדבר על המלחמה. המטרה היתה לדבר עלינו ולא על הצבא או על המדינה.
כל אחד סיפר מה הוא מרגיש ומה המלחמה עשתה לו. כל אחד גם סיפר מה הוא זוכר במיוחד. אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים קטנים שנזכרתי בהם ושגרמו לי לצחוק מעט.
הסיפור הראשון התרחש מספר ימים לאחר הגיוס, כשבוע לאחר פרוץ המלחמה. קבלנו הודעה כי שר הביטחון אוסר על חיילים שהינם בנים יחידים להתגייס. זיכרו כי מדובר באנשי מילואים, חלקם בעלי משפחות – אנשים מבוגרים. רישומי הצבא הראו כי יש לנו שניים כאלו. יצא הגורל ושניהם עולים מרוסיה. לא עזרו כל הטענות והויכוחים ("לעשות שמירות אנחנו טובים אבל להילחם לא") והם נאלצו להשתחרר. אחרי יומיים שניהם חזרו. תשאלו איך? פשוט מאד: הם הביאו אישורים מרוסיה שיש להם שם אחים. בזמנו סיפרו על העולים מרוסיה שהם מהנדסי אוניות, כלומר שהתעודות "אבדו" באוניה. במקרה הזה תעשיית האישורים עבדה לטובה.
הסיפור השני התרחש לילה אחד ליד צומת ישע. קבלנו התראה לביצוע פעולה מסויימת ושטח הכינוס שנקבע היה ליד הצומת. הגענו לשם ברכב בכדי לקבל את הכלים ההנדסיים שלנו ולחבור לכוח הנדסה סדיר שהיה במקום. לאחד מהכלים ההנדסיים היה מספר צבאי מעניין – 666. למרבה הצחוק (שלי) אף חייל סדיר לא הסכים לעלות על הכלי ואף המובילים האזרחיים לא רצו להוביל אותו. הסיפור נגמר כפי שהסתיימו הרבה פעולות, בביטול המשימה.
מהכיוון הרציני נזכרתי בדר' מרינה. מרינה היתה הרופאה של גדוד 52 אותו פגשנו מיד כשהגענו לגבול הצפון. זה היה ביום שישי או שבת וזכור לי שהחברה קצת הסתלבטו עליה. היא מצידה היתה חריפה ולא נשארה חייבת. לאחר יומיים למדנו להעריך אותה.
למרות שהיתה כוונה לדבר במפגש רק עלינו ולא על המלחמה, דרך ניהולה וכו' השיחה גלשה גם לכיוון הזה. המאורע שהשאיר את חותמו על הפלוגה היה אירוע שלדעתנו היה חמור מאד ופרטיו עדיין לא פורסמו בתקשורת. רוב האנשים מחכים שהצבא יתעשת וינהל תחקיר רציני והפקת לקחים. לאו דווקא עריפת ראשים. מדובר באירוע שתחילתו בנפילה של ארבעה חיילים והמשכו החמור בהשארת שני חיילים בשטח (שלא לומר נטישה). אני מקווה שמישהו שם למעלה יבין שצריך לבדוק ברצינות מה קרה שם.
(ככה זה נראה דקות לאחר תחילת האירוע)
המשוגע של גוגל
הייתי היום בארוע השקת מרכז הפיתוח והמשרדים הראשיים של גוגל ישראל בתל-אביב עליו כבר כתבו וכתבו…
יש לי כמה נקודות מנקודת המבט שלי על הארוע אבל זה כנראה יחכה כמה ימים. עכשיו אני רוצה לקשקש על גימיק שהביאו המארגנים בדמותו של צייר הקריקטורות פביאן (הוא כמובן לא משוגע אבל לאתר שלו קוראים loco.co.il בתרגום לספרדית שפת אימו).
הפקרתי את עצמי לטוש שלו וזה מה שיצא:
אשתי שתחייה אומרת שלא דומה. תחליטו אתם בעזרת התמונה שצילם היום slav (עוד תמונות שלו כאן):
עוד 9995 למליון שקלים
לירון חסרים רק עוד 9,995 משתפי פעולה על מנת להגיע למליון שקלים. אמנם הוא לא הצהיר שהוא רוצה מליון שקלים אבל זה בהשראה של האתר ההוא עם מליון הפיקסלים.
ירון בסך הכל מבקש שתתנו לו 100 שקלים. למה?
עשרות, מאות ואולי אלפי פעמים, בזבזתם כסף על דברים שלא באמת הייתם צריכים, נכון?
אז עכשיו, אתם הולכים לעשות את זה באופן מוצהר (אני מבטיח לעשות עם הכסף משהו שתהיו גאים בו).
שיהיה לו בהצלחה 
כלבלב הו בי-די-בם-בם
היום בגן המשחקים עם הבנות, נתקלתי בילדון וכלבלב החולקים טילון.
לא יעזור – חסימת תכנים לא רצינית
כמו שהיה לי ברור שלא יבטלו את הסימסטר בעקבות שביתת הסטודנטים כך גם ברור לי שלא ניתן לאכוף את חסימת התכנים המוצעת באינטרנט.
ישנן דרכים רבות לעקוף חסימות מחסימות שונות ותומר מציג את חלקן. דרך אגב, בתגובות לפוסט שלו עלה הנושא של דיג ושווה קריאה. אולי ננסה לראות עם אפשר להריץ את הפוסט הזה בשווה קריאה. מי שרוצה מוזמן להצביע.
בהזדמנות זו אפשר גם להזכיר את פרוייקט psiphon.
psiphon הוא פתרון לעקיפת צנזורה אשר מאפשר גישה לאתרים ממדינות המפעילות צנזורה על האינטרנט. המערכת, שהיא מערכת קוד פתוח, הופכת כל מחשב אישי לשרת המאפשר גישה לכל אתר שהוא מכל מקום.
בכל מקרה לא נראה לי שבישראל נהיה לקוחות של שרות כזה בקרוב.
5min במקום השני
בשבוע שעבר רן כתב על הסטרטאפ שלו, 5min, שעלה לשלב הגמר בתחרות לסטרטאפים מבטיחים באירופה (אחד מחמישה).
אז היום הוכרזו הזוכים ו- 5min זכו במקום השני. כבוד לרן, טל וחנן.
במקום הראשון זכה sclipo שלמרבה הפלא גם מציג סרטוני וידאו פרי יצירת הגולשים. לא רוצה לומר שהשופטים משוחדים אבל החברה ממוקמת בברצלונה (השלב הראשון של התחרות היה במדריד והגמר בבילבאו).
ואל תפספסו את הבלוג של 5min.