עם לוח הנסיעות החדש חזרו האיחורים ברכבות צפונה בשעות אחר הצהרים. בעבר היה נהוג כי כאשר הרכבת מאחרת הכרוז בתחנת היעד היה מודיע:
רכבת ישראל מתנצלת על האיחור שנגרם לנוסעים
עכשיו נמאס למנהלי התחנות להתנצל והחל מהשבוע יש כבר התנצלות מוקלטת. ממש פלאי הטכנולוגיה.
היום ברכבת קראתי את מהדורת הערב של החינמון "ישראלי". מצאתי מודעת פרסום של מכון פסיכומטרי כלשהו המכילה את השאלה הבאה:
שלמה נוסע במשאית מתל ברוך לבית אל במהירות 60 קמ"ש. ברגע שהוא מגיע לבית אל, הוא נזכר ששכח דבר מה בתל ברוך, ולכן הוא חוזר לתל ברוך במהירות 100 קמ"ש.
אם הוא הגיע לתל ברוך לאחר 3 שעות, מהי מהירותו הממוצעת?
(1) 90 קמ"ש (3) 75 קמ"ש
(2) 80 קמ"ש (4) לא ניתן לדעת
לי יש שאלה אחרת: מה עשה שלמה בתל ברוך ולמה כותב השאלה בחר דווקא בבית אל?
בין הפותרים נכונה את השאלה המקורית יוגרל סוף שבוע עם שלמה.
עידכון: הזוכה האמיתי הוא גדי. קבלו את רמי פורטיס ושלומי ברכה בשיר משאית פיננסית:
[audio:http://www.mediamax.com/selad/Hosted/ft.mp3]
כשהייתי ילד בחיפה, הכרמלית (לא בשועל) היתה אמצעי תחבורה ראשי בין מרכז הכרמל לבין הדר והעיר התחתית. עם השנים ירד קרנה ואני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שנסעתי בה. אז היום זה קרה. לרגל פגישת עבודה ברכבת החלטתי לנסוע לשם בכרמלית.
נסעתי מהתחנה הראשונה בקו במרכז הכרמל עד סוף הקו בכיכר פריז. מה אני אגיד לכם, פשוט תענוג. 8 דקות נסיעה, קרונות רקים ואויר קריר. רק שינקו את הריפודים.
לגבי הכותרת אני לא בטוח שזה נכון.
מתוך אתר מעריצי הכרמלית (מסתבר שיש דבר כזה):
בזמנו לקחתי חלק פעיל בהתנתקות מרצועת עזה. שרתתי במילואים יחד עם פלוגת ההנדסה שלי. מספר ימים לפני תחילת הפינוי עברנו אימונים במחנה צאלים. להפתעתי ראיתי שליד השקם היחידתי עמדו מקדמי מכירות של סיגריות. לאחר תום שרות המילואים פניתי לצבא בשאלה מדוע הוא מאפשר קידום מכירות של סיגריות בתוך בסיסיו. לאחר זמן מה קבלתי תשובה כי הנושא נבדק, ונמצא כי אכן אין מקום לפעילות כזו. במכתב שקבלתי צויין כי הועברו הנחיות ברוח זו לכל הבסיסים.
אתמול בדרכי מתל-אביב לחיפה, נתקלתי בתחנת הרכבת השלום במקדמי מכירות של סיגריות מרלבורו.
ומה יש לי להגיד על כך? הממלכה, והרי הרכבת היא חברה של הממלכה, מוציאה סכומי עתק בעקבות נזקי העישון ומריצה קמפיינים למניעת העישון. אז אותו ממלכה אינה אמורה לאפשר פעילות של קידום מכירות הסיגריות במתקניה. אני גם מניח כי הרכבת מרוויחה כסף מכך דבר שהופך את זה ליותר חמור. האם גם הרכבת אחראית עכשיו לנזקי העישון?
מי שמתעניין בקריאת חלומות מוזמן לנסוע ברכבת ישראל. האישה בתמונה (המטושטשת משהו. התמונה, לא האישה) מסתובבת ברציפים ועל גבה הכיתוב:
פיענוח חלומות – Dream Reading
לצערי אני לא זוכר את החלומות שלי אז אין לי מה לדבר איתה 
בשבוע שעבר, בפוסט בשם "החיים בתוך כספת", ספרתי על-כך שברכבת ישראל ישנן ערכות החייאה אשר נעולות בתוך כספות.
פקחי הרכבת ואנשי האבטחה לא ידעו את הקוד הסודי של הכספת ורק פקח אחד סיפר כי יש לקבל את הקוד במכשיר הקשר.
מלי כהן, דוברת הרכבת, שלחה לי היום את התגובה הבאה:
לצערנו, בעבר אירעו פעמים רבות בהן נגנבו ערכות ההחייאה מהרכבות.
בחודש הקרוב גם יכנסו לשימוש ערכות חדשות הכוללות תרופות.
אי לכך, הערכות ננעלות בתוך כספת.
גישה לכספות יש לאנשי הביטחון וכן לעובדי רכבת אחרים המקבלים את הקוד מהמבצעים.
בימים אלו אנו פועלים לשיתוף פעולה עם מד"א על מנת לאפשר גם לכל עובדי ומתנדבי מד"א גישה לערכות.
עובדי הרכבת הפועלים בשירות לרבות המאבטחים של הרכבת מיומנים במתן עזרה ראשונה.
בסקר לא מייצג שאני ערכתי, הפקחים והמאבטחים, לא מכירים את הנוהל שמתארת הדוברת. להערכתי ניתן למצוא פתרון אשר ימנע את גנבת הערכות. האם גם מטפי כיבוי אש נגנבים?
בתור אחד שנוסע כמעט כל יום ברכבת אני ממש מקווה שלא אקבל בה התקף לב או אזדקק להחייאה מסיבה אחרת. כמובן שאני גם לא מאחל לעצמי שיקרה לי משהו במקום אחר.
תשאלו למה? יופי של שאלה. הרכבת היא מקום מסודר. במידה וחס וחלילה אחד הנוסעים זקוק להחייאה הרכבת ערוכה. בכל רכבת ישנה ערכת החייאה. אבל יש בעיה קטנה. ערכת ההחייאה, כן זו שאמורה להישלף תוך מספר שניות, דווקא נמצאת סגורה בתוך כספת.
(סליחה על האיכות הירודה של התמונה, אין לי פלאש בסלולרי)
בברור שערכתי עם פקח הרכבת שלשום נאמר לי כי הקוד של הכספת נמצא אצל איש הביטחון. לא פגשתי את איש הביטחון בכדי לשאול אותו. אתמול שאלתי את איש הביטחון לגבי הקוד והוא ענה כי אינו יודע. הפקח טען כי יש לקבל את הקוד במכשיר הקשר.
במידה ותשמעו בכריזה של הרכבת כי דרוש פורץ כספות באופן מיידי תדעו שמישהו נמצא בצרה צרורה.
(פניתי ליחידה לפניות הציבור ברכבת ישראל לקבלת תגובה והיא תובא כאן במידה ותתקבל)
היום עברתי ליד תחנת הרכבת השלום. ליד התחנה עומדות מוניות ונהגיהן עומדים על המדרכה ומשדלים לקוחות. בדיוק כשעברתי, אחד מהנהגים ניגש לצד התחנה ופשוט השתין על האיילון. יותר מגניב היה להשתין על המכוניות – צריך לנסות זאת פעם.
התמונה צולמה בטלפון סוני אריקסון 610i
אני נוהג להגיע לתל-אביב מחיפה מספר פעמים בשבוע. ללא ספק הרכבת היא הדרך היעילה ביותר לעשות זאת. יחד עם זאת, ימי ראשון וחמישי הם הימים העמוסים ואני משתדל להימנע מנסיעה בימים אלו. היום, יום ראשון, לא היתה לי ברירה ונאלצתי לתפוס את הרכבת היוצאת מחיפה בשעה 6:24. הרכבת הגיעה עמוסה מאד לתחנה שלי. המעברים היו מלאים בחילים על תיקיהם הגדולים. בקושי רב פילסתי את דרכי לקומה העליונה של הקרון ולמזלי מצאתי מקום ישיבה של מישהו שבדיוק ירד.
לקראת התחנה בתל-אביב נאבקתי בכדי להתקרב לדלתות. לידי עמדה חיילת ושוחחה בפלפון. היא התלוננה על הצפיפות ותארה את המצב כך: "ממש רכבת של שואה". אני רק מקוה שהיא לא מש"קית חינוך!