Information Technology and Innovation Foundation – ITIF – הוא ארגון א-פוליטי ללא מטרות רווח שמשמש כצוות חשיבה ומחקר בתחום קידום טכנולוגיות המידע בארה"ב. ביוני השנה הארגון פרסם דוח תחת הכותרת The Case for a National Broadband Policy אשר טוען למען התערבות הממשל האמריקאי לעידוד חדירת האינטרנט בפס רחב בארה"ב.

הדוח מעניין בפני עצמו ומתאר תאוריות כלכליות שונות המצדיקות את התערבות הממשל המרכזי בשוק החופשי. אך לא זו הנקודה אותה אני רוצה להציג. הדוח של הארגון מציג נתונים של ה- OECD לגבי שעורי חדירת האינטרנט בפס רחב, מהירותו ועלותו בשלושים מהמדינות החברות. ההשוואה למצב בישראל היא בלתי נמנעת.

מתוך הדוח דליתי את הנתונים והעלתי אותם על שני גרפים לצורך קבלת תמונה ברורה יותר. הגרף הראשון מציג את מהירות החיבור הממוצעת במדינות השונות. ניתן לראות כי יפן וקוריאה הן רמה בפני עצמן. פינלנד, שוודיה וצרפת ברמה שניה סביב ה- 20mbps והשאר בזנב ארוך. ישראל איננה מופיעה בדוח אך הכנסתי גם אותה לגרף (באדום) תוך הנחה מקלה שהמהירות הממוצעת היא 1.5mbps. אפילו כך אנחנו אי שם בקצה הזנב.

הגרף השני מתאר את עלות החיבור בפס רחב במונחים של דולר/מגה/חודש. גם במקרה הזה יפן וקוריאה מובילות עם עלות של מתחת לדולר אחד. ישראל נמצאת במקום לא הכי אטרקטיבי עם עלות של כ- 13$ למגה/חודש.

קיצורו של דבר, לא מהיר ובטח לא זול!