לפני כשלושה שבועות יצאנו (שני זוגות וארבעה ילדים – הצעירה בת 4.5 והגדולות בנות 9) לטיול של שלושה ימים ולילות לאיזור עין גדי. את הדרך דרומה התחלנו ביום רביעי אחר הצוהרים ולאחר עצירה אחת להתרעננות בלטרון הגענו לפנות ערב לבית ספר שדה עין גדי. אני לא בטוח אם זה מבצע או שזה המחיר הרגיל, אבל חדר לארבעה עלה 380 ש"ח ללילה כולל ארוחת בוקר. החדרים נעימים, נקיים ופשוטים (מיטות, מקלחת, שירותים, מזגן, מקרר וקומקום חשמלי). לא, אין טלוויזה.

בבוקר, לאחר ארוחה סבירה בהחלט, ירדנו אל שמורת עין גדי. לבעלי כרטיס מטמון הכניסה חופשית לרוב שמורות הטבע ובעלי כרטיס משרת מילואים פעיל זכאים להנחה ברכישתו. בחרנו במסלול הקצר של נחל דוד (ללא עליה למערת דודים) שהתגלה כגולת הכותרת של הטיול. המסלול כולל מערכת של מספר בריכות מים צוננים ומספיק צל בקרבתן כך שהיה קשה לתלוש את הילדים מהמים.

הבריכה הראשונה נמצאת ממש כמה עשרות מטרים מתחילת המסלול:

הבריכת המרכזית והגדולה מכולן. זהירות מים עמוקים בקרבת המפל:

עוד מהבריכה המרכזית:

סיימנו את המסלול בשעות הצוהרים וחזרנו לחדרים לארוחה קלה ושנ"צ. לפנות ערב יצאנו לכיוון הצד המערבי של מצדה (הצד של הסוללה) בכדי להגיע למופע האור קולי הנערך חלק מהשנה בימי שלישי וחמישי בערב. להפתעתנו המקום היה מלא כמעט עד אפס מקום (מהיכן כל האנשים האלו צצו?). המופע מעניין אפילו את הקטנה שהתרשמה מהמלך והמלכה שחיו בארמון (הכוונה להורדוס, בונה המצודה). חזרנו לקראת חצות עייפים אך רצוצים.

בשישי בבוקר לא מיהרנו ולאחר הארוחה נסענו פעם נוספת למצדה. הפעם מכיוון מערב דרך הרכבל. היה חם אבל הספקנו לראות כמעט הכל. הקטנה לא כל כך התרשמה מהארמון. אם כך נראה ארמון אז אולי היא לא רוצה להיות נסיכה. את שעות אחר הצוהרים העברנו בבית ספר שדה עין גדי במשחקים, מעקב אחר משפחת היעלים המסתובבת חופשי בשטח ובארוחת שבת חגיגית (פחות או יותר). לאחר הארוחה שמענו הרצאה מלווה בשקופיות בנושא הנמרים שאינם עוד באיזור.

ביום שבת בבוקר נתנו קפיצה לשכשוך קל בים המלח. כמובן שלקחנו גבישי מלח מהחוף להראות בגן ובכיתה.

לקראת הצוהרים התחלנו לעשות את דרכנו צפונה ולאחר ארוחה במסעדה הלבנונית באבו-גוש עצרנו לסיור במערת הנטיפים בשמורת אבשלום (מזרחית לבית שמש).

היה מעולה 🙂