לפני המון שנים היתה לי שכנה שעלתה ממדינה אירופאית ושמרה על אזרחותה הזרה. אותה מדינה מאפשרת לאזרחיה המתגוררים בארצות אחרות להצביע בבחירות למוסדות השלטון. באותה תקופה נערכו באותה מדינה בחירות ומבין שני המתמודדים אחד היה באופן ברור פרו-ישראלי. השכנה ספרה שהיא דווקא תצביע עבור המתמודד השני שכן הוא טוב יותר עבור המדינה. מדובר במקרה של נאמנות כפולה שהיא כמובן בעייתית והיא נוצרה בעיקר עקב מתן אפשרות ההצבעה בחול.
לדעתי אזרח צריך לבחור את מוסדות המקום בו נמצא מרכז חייו. אם הוא מחליט להתגורר בארץ זרה אין המשמעות שהוא מוותר על אזרחותו אך אין הוא אמור לקבוע את גורל המדינה אותה עזב.
ניתן להגדיר את מקום מרכז החיים בצורות שונות. מספר גופים עושים זאת: מס הכנסה, ביטוח לאומי, קופות החולים ועוד. הקביעה של גופים אלו היא בהקשר כספי שאין לכרוך אותו בנוגע לזכות הבסיסית לבחור את מוסדות השלטון. ניתן גם לקבוע פרק זמן של שהות בחול לפני שמחליטים על שינוי במיקום מרכז החיים אך לא ניתן לקבוע במדוייק. האם דוקטורנט ישראלי בחול העתיק את מרכז חייו לאחר ארבע שנים? ומה עם מי שעובד ארבע שנים בחברה זרה ללא כל זיקה לישראל? אני חושב שלא ניתן לתחום את הקביעה בזמן.
אני מעריך כי מספר הישראלים שמרכז החיים שלהם נמצא בארץ והם שוהים בחול הוא קטן. כמה קטן? קטן מאד!
סיעת ישראל ביתנו הגישה הצעת חוק (קובץ rtf בחלון חדש) שמבקש לקבוע כי כל מי שמחזיק בדרכון ישראלי בתוקף מעל 10 שנים יהיה זכאי להצביע בחול. מסתבר שסיעת הליכוד הקימה ועדה בראשות ח"כ מיכאל איתן שקבעה אמת מידה אחרת: ישראלים ששוהים עד 6 שנים בחו”ל וביקרו בישראל 40 יום לאורך תקופת שהייתם בחול. למה 6 שנים? למה 40 יום? באמת לא ברור. מיכאל איתן, אותו אני מעריך מאד, מתרץ את החוק בכך שהוא יעודד ישראלים בחול לחזור לארץ. על מה בדיוק הוא מבסס את הקביעה שלו? אולי הופעה של שלמה ארצי ביום העצמאות תעורר בהם געגוע חזק יותר?
טוב יעשה הציבור הישראלי אם יודיע לחברי הכנסת כי הוא מתנגד לכך שאנשים שאינם מתגוררים בארץ יקבעו את גורלו.
