אני שמח לבשר כי באופן רשמי רצועת עזה נקראת חמאסטן. איך אני יודע? כתוב באינטרנט:

שמח לשמוע.

בעקבות התפוצצות עסקת טיב טעם – גאידמק, נותרה בליבי המחשבה האם מישהו ידע על כך מראש. כי אם מישהו ידע, והשקיע באופציה של טיב טעם, הוא גזר קופון נאה ביותר:

אני מהמר על אילון ורובי.

לפני כשבועיים זומנתי ליום מילואים. זו הפעם הראשונה, ממלחמת לבנון השניה, שהפלוגה שלי נפגשת במסגרת צבאית (מפגשים חברתיים אנחנו מקיימים באופן שוטף). חוץ מלהראות לנו את המחסנים, שטופלו ללא הכר, התאספנו למשך מספר שעות באחד הקיבוצים בצפון בכדי לדבר על המלחמה. המטרה היתה לדבר עלינו ולא על הצבא או על המדינה.

כל אחד סיפר מה הוא מרגיש ומה המלחמה עשתה לו. כל אחד גם סיפר מה הוא זוכר במיוחד. אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים קטנים שנזכרתי בהם ושגרמו לי לצחוק מעט.

הסיפור הראשון התרחש מספר ימים לאחר הגיוס, כשבוע לאחר פרוץ המלחמה. קבלנו הודעה כי שר הביטחון אוסר על חיילים שהינם בנים יחידים להתגייס. זיכרו כי מדובר באנשי מילואים, חלקם בעלי משפחות – אנשים מבוגרים. רישומי הצבא הראו כי יש לנו שניים כאלו. יצא הגורל ושניהם עולים מרוסיה. לא עזרו כל הטענות והויכוחים ("לעשות שמירות אנחנו טובים אבל להילחם לא") והם נאלצו להשתחרר. אחרי יומיים שניהם חזרו. תשאלו איך? פשוט מאד: הם הביאו אישורים מרוסיה שיש להם שם אחים. בזמנו סיפרו על העולים מרוסיה שהם מהנדסי אוניות, כלומר שהתעודות "אבדו" באוניה. במקרה הזה תעשיית האישורים עבדה לטובה.

הסיפור השני התרחש לילה אחד ליד צומת ישע. קבלנו התראה לביצוע פעולה מסויימת ושטח הכינוס שנקבע היה ליד הצומת. הגענו לשם ברכב בכדי לקבל את הכלים ההנדסיים שלנו ולחבור לכוח הנדסה סדיר שהיה במקום. לאחד מהכלים ההנדסיים היה מספר צבאי מעניין – 666. למרבה הצחוק (שלי) אף חייל סדיר לא הסכים לעלות על הכלי ואף המובילים האזרחיים לא רצו להוביל אותו. הסיפור נגמר כפי שהסתיימו הרבה פעולות, בביטול המשימה.

מהכיוון הרציני נזכרתי בדר' מרינה. מרינה היתה הרופאה של גדוד 52 אותו פגשנו מיד כשהגענו לגבול הצפון. זה היה ביום שישי או שבת וזכור לי שהחברה קצת הסתלבטו עליה. היא מצידה היתה חריפה ולא נשארה חייבת. לאחר יומיים למדנו להעריך אותה.

למרות שהיתה כוונה לדבר במפגש רק עלינו ולא על המלחמה, דרך ניהולה וכו' השיחה גלשה גם לכיוון הזה. המאורע שהשאיר את חותמו על הפלוגה היה אירוע שלדעתנו היה חמור מאד ופרטיו עדיין לא פורסמו בתקשורת. רוב האנשים מחכים שהצבא יתעשת וינהל תחקיר רציני והפקת לקחים. לאו דווקא עריפת ראשים. מדובר באירוע שתחילתו בנפילה של ארבעה חיילים והמשכו החמור בהשארת שני חיילים בשטח (שלא לומר נטישה). אני מקווה שמישהו שם למעלה יבין שצריך לבדוק ברצינות מה קרה שם.

(ככה זה נראה דקות לאחר תחילת האירוע)

אמצעי התקשורת דיווחו כי חברת הכנסת שלי יחימוביץ העבירה מסר לרב לאו שכדאי לו לא להתמודד על משרת נשיא המדינה. היא אמרה לאתר NRG כי כך מוטב פן "יעלו מחדש וביתר שאת פרשיות מהעבר, לרבות כאלה שלא פורסמו, אשר מוטב לו להימנע מהם".

אני לא משפטן ולא בדיוק יודע מה המשמעות המשפטית של הכותרת שכתבתי אבל בתור אזרח פשוט נראה לי ששתי האפשרויות נכונות. מצד אחד היא סוחטת את הרב לאו באיומים שכן היא תומכת ברובי ריבלין לנשיאות. ומצד שני היא שותפה לפשע כי היא לא פונה למשטרה ומדווחת על המידע הקיים ברשותה.

עברו כבר שבע שנים מאז שסיימתי את התואר השני ועשר מהראשון כך שאני ממש לא מעודכן במה שקורה היום בשביתת הסטודנטים. במעורפל זכור לי שהובטח להם להוריד את שכר הלימוד אך למעשה הוא הועלה.

בסימסטר הראשון שלי בטכניון, בשנת 1994, שבת הסגל האקדמי שביתה ארוכה מאד. בסיום השביתה היה זה הטכניון הראשון להודיע כי יינתן פטור לכל הסטודנטים בכל המקצועות עבור אותו סימסטר. אפשר להתווכח האם זה בסדר או לא אבל זה מה שהוחלט. למעשה לא היתה כמעט דרך אחרת. עתודאים היו צריכים להתגייס, עו"ד ורו"ח היו צריכים להתחיל סטאז' וגם המרצים היו צריכים לצאת לחופש ולנסוע לחול.

היום ברכבת קראתי בעיתון כי ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) מזהיר את הסטודנטים כי במידה ולא יחזרו ללמוד יפסידו את הקורסים והנקודות שצברו בסימסטר (גם ב- ynet). אבל אין מה לדאוג, גם הפעם עתודאים צריכים להתגייס, עו"ד ורו"ח צריכים להתחיל סטאז' וכן, גם המרצים צריכים חופש. בטח גם אם יבטלו את הסימסטר יהיה מי שיתבע את שכר הלימוד בחזרה.

מה שבעיני לא מוצא חן זה שעכשיו, כשהסטודנטים שובתים, המרצים משחקים אותה קשוחים. כשהם שבתו היה אפשר לתת פטור, אבל כשהסטודנטים שובתים – "נבטל להם את הקורסים".

איי, איי, איי. לא יפה בכלל.