לא יודע מה להגיד לכם בקשר למודעה הבאה אבל משהו לא נראה לי בסדר כאן.
במידה ומדובר במודעה אמיתית של מערכת הביטחון (מוסד או שב"כ לדוגמא) ולא איזו חברת אבטחה קיקיונית אז שימו לב לשורה האחרונה. מועמדים מתבקשים לשלוח קורות חיים בדוא"ל לכתובת ב- Gmail.
כנראה שבחורינו הטובים שכחו שיש מי שיכול להסתכל ולנתח את כל התכתובת בשרות הדואר החינמי הזה. לא נשמע כל-כך מרגיע שקורות החיים של האנשים השושואיסטים ביותר יהיו חשופים.
נראה כמו איזו יוזמה פרטית אבל רצוי לעבור לשרת פרטי בהקדם – לתשומת ליבו של האח הגדול!
האמת שאין לי הרבה מה להגיד בנושא רק רציתי לכתוב פוסט עם הכותרת הזו 🙂
בתור מישהו שהשתתף במלחמה בצפון ברור לי שמשהו לא היה בסדר במה שהלך שם. עוד בימי הלחימה הראשונים הרגשנו שאין ממש יד מכוונת שיודעת מה היא עושה.
התאוריה שלי היא שמפקדי הצבא היום לא יודעים מה זו מלחמה. המלחמה האחרונה היתה בתחילת שנות השמונים (במידה ומחשיבים את מלחמת שלום הגליל הראשונה כמלחמה) כלומר לפני יותר מעשרים שנה. רוב מוחלט של חברי המטה הכללי של צה"ל היו חיילים צעירים מאד באותו זמן ושאר המפקדים, מפקדי האוגדות, החטיבות והגדודים אפילו לא התגייסו עדיין (גילוי נאות: גם אני לא).
לדעתי הצבא שכח איך נלחמים!
בעקבות הבלוג של בנימין נתניהו ברצוני להזמין את אהוד ברק לפתוח בלוג בבלוגלי.
במכתבך ליו"ר מפלגת העבודה כתבת: "שגיתי לא מעט וחוסר ניסיוני היה לי לרועץ". בפוסט הראשון הייתי מבקש שתספר לנו על השגיאות שלך ובייחוד על מה שלמדת מכל אחת מהן. ישנה נטיה של אנשים לומר שטעו ולמדו מהטעויות, אך מעולם הם לא מספרים לנו במה טעו.
הערה: אין בפוסט זה הבעת דעה פוליטית – באמת.
אני נוהג להגיע לתל-אביב מחיפה מספר פעמים בשבוע. ללא ספק הרכבת היא הדרך היעילה ביותר לעשות זאת. יחד עם זאת, ימי ראשון וחמישי הם הימים העמוסים ואני משתדל להימנע מנסיעה בימים אלו. היום, יום ראשון, לא היתה לי ברירה ונאלצתי לתפוס את הרכבת היוצאת מחיפה בשעה 6:24. הרכבת הגיעה עמוסה מאד לתחנה שלי. המעברים היו מלאים בחילים על תיקיהם הגדולים. בקושי רב פילסתי את דרכי לקומה העליונה של הקרון ולמזלי מצאתי מקום ישיבה של מישהו שבדיוק ירד.
לקראת התחנה בתל-אביב נאבקתי בכדי להתקרב לדלתות. לידי עמדה חיילת ושוחחה בפלפון. היא התלוננה על הצפיפות ותארה את המצב כך: "ממש רכבת של שואה". אני רק מקוה שהיא לא מש"קית חינוך!