Noting here.
Please ignore again
3
ארכיון פוסטים מאת: אלעד
עוד על שקיפות באיגוד האינטרנט
לפני כחודש פנו אלי מאיגוד האינטרנט הישראלי בכדי לבקש שאכהן כחבר בועדת הבחירות לועד האיגוד אשר יערכו לקראת סוף השנה. הסכמתי.
בסך הכל היו אמורות להתקיים שתים או שלוש ישיבות של הועדה ואכן לפני כשבועיים נערכה הראשונה. עלו מספר עניינים של פרוצדורה וכמה נושאים טכניים. לא נעשה תמלול של הישיבה אך נרשם פרוטוקול. שאלתי היכן נפרסם אותו והצעתי שנעלה אותו לאתר האינטרנט של חברי האיגוד. להפתעתי נתקלתי בסרוב של חברי הועדה לפרסום הפרוטוקול. לאחר דיון נוסף בדואר אלקטרוני הצביעו חברי הועדה נגד הפרסום. עקב הסרוב הודעתי לרימון לוי, נשיא האיגוד, כי אני מבקש להשתחרר מהתפקיד.
חשוב להדגיש כי אין בבקשתי לפרסום הפרוטוקול בכדי לטעון כי מנסים להסתיר משהו או חלילה שנעשות פעולות לא תקינות! אני פשוט חושב שיש בו פרטים שאולי יעניינו חלק מהחברים. בכל מקרה אני לא רוצה לקבוע מה מעניין, מה חשוב ומה לא.
נאמר לי "שככה זה בדמוקרטיה" וגם "במשטר דמוקרטי, הרוב קובע לא בגלל שהוא צודק, אלא בגלל שהוא זה הנושא בתוצאות ההחלטה" זה כמובן לא נכון שכן כולם, כולל אלו שהתנגדו, נושאים בתוצאות. במקרה זה החלטתי להתפטר שכן אי השקיפות היא נושא מרכזי לדעתי בהתנהלות הנהלת האיגוד.
אחת הדוגמאות הבולטות לחוסר השקיפות היא אי הפרסום של התקציב השנתי. אנחנו נמצאים כבר אחרי מחצית משנת 2010 אך עד היום אין אנו יודעים מה היה תקציבו לשנת 2009 (וכמובן לא לשנת 2010). לאן הלכו כשמונה מליון ש"ח?
נושא השקיפות באיגוד האינטרנט (או ליתר דיוק חוסר השקיפות) עלה כבר לפני כשנה באסיפת האיגוד השנתית. כבר אז הודיע רימון שהועד ישקול מה ואיך ניתן לפרסם מפרוטוקולי הועד. לצערי לא היתה כל התקדמות מאז. כאמור לקראת סוף השנה תעריכנה הבחירות לועד. אני מקוה שהשנה יבחרו נציגים חדשים אשר יראו את נושא השקיפות בצורה שונה מהועד הנוכחי.
לפני כשנה הצטרפו חברים רבים לאיגוד האינטרנט בעקבות פרסום של רועי שלומי. בחודש הבא יתבקשו אותם חברים לחדש את חברותם באיגוד בכדי שיוכלו להשתתף באסיפה השנתית ולבחור ולהיבחר לועד המנהל.
אני מבקש ממי שיכול שיחדש את חברותו.
רענון חשבונות POP3 בגימייל
רענון pop3
העובדה שניתן לקבל דואר חיצוני ב- POP3 לחשבון הגימייל זה לא חדש. אבל מסתבר שאני בפיגור של כארבעה חודשים שכן רק השבוע גיליתי שניתן לבצע רענון לחשבונות ה- POP3 מכפתור 'הרענון' בממשק של גימייל.
האפשרות עדיין לא הפכה לרשמית ונמצאת כרגע במעבדה. בכדי להפעיל אותה יש להיכנס לדפדפת ה- Labs תחת Settings ולהפעיל את Refresh POP accounts. שימו לב שבמידה ותבדקו את החשבון בתכיפות גבוהה תקבלו את ההודעה הבאה:
POP3 נבדק לפני זמן קצר מדי
הבלוג עובר שרת
לרגל השמועות כי בלוגלי ייסגר בסוף החודש החלטתי גם אני לעבור מהשרת הנוכחי של בלוגלי לשרת אשר שימש אותנו בתחילת הדרך.
אני ממש בתחילת ההתאקלמות כאן אז במידה ואתם רואים דברים שבורים אשמח אם תודיעו לי.
דוקטור פוליש – ד”ר פוליש
אלעד
חסמבה, חסמבה, חסמבה
המסייר בירושלים רגיל לשמוע סיפורים על דויד המלך, ישו הצלוב וסולימאן המפואר. בתל אביב, הגיבורים בהכרח צעירים וארציים יותר. בסיורו של אורי קציר "מסע תל אביבי בעקבות חסמבה" כיכבו ירון לונדון והרוקח גרינוולד, ובני דמותם ירון זהבי והרוקח שחורי הבדיוניים, לכאורה; שכן כאשר הצביע אורי על חלון בית המרקחת "תרופה" בפינת דיזנגוף-ז'בוטינסקי, אליו טיפס ירון ולחש לרוקח "הדודה ציונה מבקשת שתי טבלאות מגן-דוד", היטשטשו הגבולות בין הנאראטיב ההסטורי והחסמבאי.
בעומדנו לנוכח בניין המשטרה הבריטית-דאז, כמה מטרים במעלה רחוב דיזנגוף, שלף אורי מתרמילו ספר צהוב מיושן ובלה מדפדוף, מקבילו התל אביבי של ספר הספרים הירושלמי. שמענו איך שיבח אהוד השמן "אייזן בטון" את נהג מכבי האש (שדמותו נבעה אולי מאפרים קרסנר, שכנם של יגאל מוסינזון ומשפחת לונדון בבית הקטן ברחוב מוצקין ממש מאחורי המשטרה, מפקד כבאי העיר במקצועו ואיש הש"י בעיסוקו החשאי), לאחר שהתיז בזרנוקו על השוטרים הבריטיים שבפתח הבניין; נדמה היה כי עוד רגע יסיע אהוד את מכונית המשא, הכבל ינתק את סורגי החלון בקומה השניה, והמפקד ירמיהו יזנק ממקום מאסרו אל המונית שתוביל אותו לבית האדום של מועצת פועלי תל אביב (שניצב בשעתו ליד מלון שרתון דהיום, וגם לשם הגענו בהמשך הסיור).
בגן העצמאות, בשער בית הקברות המוסלמי הישן, הסביר אורי בצער כי מלון הילטון הסמוך הוקם בשנות הששים ממש מעל המערה החשמלית. הילד היחיד (בגילו) בקבוצה שאל לבסוף בדחילו, האם המערה היתה קיימת באמת?
לאחר שני ספרים מיצה מוסינזון את ימי המנדט, ושלח את החסמבאים מתל אביב השלווה אל אתרי האקשן של שנות החמישים – "האזור המסוכן" בנגב, מערות טורקלין ומחוזות הלגיון הערבי (זוכרים איך הדליק ירון חנוכיה במרומי הכותל המערבי, ואז נשמעה יריה, והספר הסתיים?) כך נאלצנו להסתפק בסיפורים ואתרים בצפון התל-אביבי הישן, שאינם קשורים (לכאורה!) לחבורה המופלאה – רצח ארלוזורוב ליד ככר אתרים העכשווית ושכונת מחלול המנדטורית (מקום מגוריו של אליהו חרמון?), ביתה של מרגוט קלאוזנר ברחוב בן-גוריון (ניהלה את "הבימה", והרי בצלאל לונדון, אבי ירון ובעל הבית של מוסינזון, היה שחקן!), לאה גולדברג והבית הכחול ברחוב ארנון (סיפור ילדים).
מן הון להון התגלגלנו עד בית הספר תל-נורדאו, שבו למדה תמר סגנית חסמבה; אל בית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור, שם נקבר ככל הנראה רפאל כדורי, ובו נפגשה החבורה באישון-ליל, ואהוד השמן חמד לדני לצון והפחידו כרוח רפאים; שם קרה משהו גם בספר "חסמבה וההרפתקאות המופלאות בחופש הגדול", אבל זו היתה כבר החסמבה השניה, ואלה לא ממש נחשבים (אם כי מספרית הם מאכלסים 28 מתוך 44 הספרים, שפורסמו בין 1950 ל- 1994). ולבסוף, אל חוף בוגרשוב, שבו הוכיח אליהו חרמון את גבורתו בפעם הראשונה, ובו גם קרה משהו שקשור לאלימלך זורקין ונערי ההפקר בוק ג'ונס ודיליג'נס, אבל כבר היה חם מכדי לקלוט מה בדיוק.
אני ממתין בקוצר רוח לסיור הספרותי הבא של אורי. בעקבות אלון ורפי, בבקשה!
_______________________
הערה: זהו פוסט אורח מאת גיסי, חגי שנידור, אשר היה אורחו של אורי קציר בסיור "מסע תל אביבי בעקבות חסמבה".
שיחה מרתקת עם יוסף זילברפרב
עירא מספר על שיחה מעניינת עם יוסף זילברפרב.
רייצל קורי הכניעה את ישראל
על-פי הודעת שר החוץ האירי הושג הסדר עם ממשלת ישראל אשר הסכימה להעברת כל המטען שעל סיפון הרייצל קורי לרצועת עזה תחת פיקוח בינלאומי (ההדגשה שלי):
On Friday morning, an understanding was reached with the Israeli government whereby the Rachel Corrie would have approached the Israeli exclusion zone before accepting diversion to the Israeli port of Ashdod. At Ashdod, the cargo would have been unloaded and inspected under the supervision of UN and officials from the Irish Aid Division of my Department. The entire cargo, including what is understood to be 550 tonnes of cement, would then have been transported to Gaza. Two persons from the Rachel Corrie would have been permitted to accompany the cargo to the Israeli border crossing into Gaza at Erez.
In my view, such an arrangement would have offered a useful precedent for future humanitarian shipments, pending the complete lifting of the blockade.
בכך למעשה נכנעה ישראל ללחץ הבינלאומי והסכימה לשבור את המצור על רצועת עזה. מסיבות מוזרות ביותר סרבו אנשי האוניה להסכם:
This proposal was put to those on board the Rachel Corrie who, on Friday afternoon, after careful consideration and having thanked the Government for its efforts, declined to accept it. I fully respect their right to do so and to continue their protest action by seeking to sail to Gaza.
עכשיו רק נותר לראות האם ישראל, לאחר אי קבלת ההסכם ועצירת האוניה, תעביר את המטען לעזה. אני חושש שכן.
ניידת 78-982-62 פעם שניה
זוכרים את ניידת 78-982-62? היום פגשתי אותה פעם נוספת.
במרכז הכרמל בחיפה יש מקום חנייה אחד לפריקה וטעינה של סחורות המשרת עשרות בתי עסק. נחשו מי תפס אותו היום בסביבות 12 בצהריים? נכון, השוטר האמיץ שהלך לחלק דוחות ליד מעבר החצייה בצומת דרך הים.
בימי שישי העירייה מציבה פקח במרכז הכרמל שדואג שלא יחנו לאורך הנתיבים ובתחנות האוטובוסים. הפנתי את תשומת ליבו לניידת והוא סיפר לי שזו לא הפעם הראשונה והוא גם העיר לשוטרים בעבר. הבטיח לדבר איתם שוב. נעקוב.
עצירת המשט והטלת מצור – צד אחד של הפן המשפטי
מאז ההשתלטות הישראלית על אוניות המשט חוזרת הטענה כי הפעולה היתה בלתי חוקית מכיוון שבוצעה במים בינלאומיים שאינם תחת הריבונות הישראלית. אני כמובן לא משפטן ובטח לא מכיר את המשפט הימי אבל הנושא מעניין אותי. אזכיר רק שאני חושב שהפעולה מוצדקת אך בוצעה באופו לקוי.
אני לא מסוגל להציג את הטיעונים המשפטיים אך ברור לי שלא מדובר במשהו שחור או לבן אלא יותר בעל גוונים אפורים. לאחר הפעולה ניסיתי לקרוא קצת על האמנות הקשורות כגון אמנת ז'נבה הרביעית (לדוגמה סעיף 59). קיויתי שמשפטן מומחה בתחום ייתן לנו ניתוח של המצב אך עד כה טרם מצאתי פרסום כזה.
שלשום הוגש בג"ץ על-ידי מספר עורכי דין בתביעה לצו המורה על שחרור אנשי המשט. תשובתה של המדינה לבית המשפט כוללת התייחסות לנושא המצור וחוקיותו על-פי הדין הבינלאומי. כמובן שלא מדובר בניתוח אוביקטיבי אלא הצגת הדברים על-ידי אחד הצדדים אבל עדיין זהו חומר קריאה מעניין (ראו החל מעמוד 15). אגב, מעבר לפרשנות משפטית, המסמך כולל גם דברי שירה של נתן אלתרמן (כתגובה על דברי השירה בעתירה) ורשימה שמית (!) של אנשי המשט שהזדהו.
ואנשי לסה פסה התייחסו בקצרה לנושא ההגירה.