כמה מילים על המשט והפעולה

ממש בקצרה.

ישראל נמצאת בעימות צבאי עם היישות הזו שנקראת רצועת עזה. בהתאם לכך ישראל הטילה מצור על הרצועה ואיננה מאפשרת העברת סחורות באופן חופשי אלא בפיקוח הדוק. כפי שישראל הודיעה אין ספור פעמים בכוונתה לאכוף את המצור גם מכיוון הים.

לכן, ובצדק לטעמי, נשלחו כוחות בכדי לעצור את המשט. המטרה הושגה, המשט לא הגיע לעזה.

יחד עם זאת, אופן הפעולה היה לקוי לחלוטין. היו אופציות חלופיות לעצירת הספינות באופן טכני/מכני אפילו ללא עליה על סיפונן. שגה מי שהחליט לשלוח את הכוחות בלילה ומן האוויר.

לסיכומו של דבר: הפעולה מוצדקת, הביצוע לקוי.

אתמול, עם תחילת הדיווחים על הפעולה, הדף הראשי של CNN שעשע אותי:

untitled.jpg

מהירות הגלישה בישראל – דהמרקר, אולי תבדקו?

גיא גרימלנד והכותרת הראשית בדהמרקר הקפיצו אותי: "ישראל במקום ה-60 בעולם במהירות הגלישה – מקום אחד לפני רואנדה, אחד אחרי ארובה".

כותרת המשנה טוענת: "מהירות הגלישה הממוצעת בארץ היא 4.12 מגה ביט לשנייה".

israel-60-themarker.png

הכתבה למעשה מצטטת את גל מור שכתב היום פוסט בשם ישראל במקום ה-60 בקצב הגלישה העולמי, לא רחוק מקזחסטן. גל מציג נתונים השוואתיים של קצבי גלישה באינטרנט כפי שנמדדים על-ידי שרות הנקרא Net index. על פי שרות זה, כותב גל:

… בינתיים חבילת הגלישה הפופולרית היא של 5Mb …

ישראל נמצאת במקום ה-60 במדד עם קצב ממוצע של 4.12 מגה ביט, מעל קזחסטן ורואנדה, אך בפיגור אחרי מונטנגרו. הממוצע העולמי, אגב, הוא 7.67 מגה ביט. 

תחושת הבטן שלי מיד אמרה שהנתונים מעוותים ושהמהירות הממוצעת האמיתית היא במקרה הטוב חצי. סיכוי קלוש שהנתונים של המדד הזה מהווים מדגם מייצג של הגולש הישראלי.

אין לי ממש מידע אחר אבל עיתון כמו דהמרקר בטוח יכול לברר. חיפוש קצרצר באתר משרד התקשורת העלה מצגת בנושא שרותי האינטרנט בישראל שהוצגה בדצמבר 2009 לועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. נחשו מה? על-פי משרד התקשורת הממוצע הוא 2.6 מגה-ביט:

high-speed-internet-in-israel.png

אמנם לא צריכים לקחת את נתוני משרד התקשורת כדבר מובן מאליו אבל צריך קצת ביקורתיות לנתונים. בכל מקרה בדבר אחד אני די משוכנע. הקצב בארץ נמוך והמחיר גבוה!

גוגל משלמת 68% מהכנסות הפרסום באתרי שותפים

אתמול פרסמה גוגל לראשונה את אופן חלוקת ההכנסות מפרסום באתרי שותפים. על-פי הודעתה גוגל מעבירה לשותפים 68% מההכנסות של אדסנס לתוכן. באופן כללי, עבור מי שלא מכיר את השרות, אדסנס לתוכן הן מודעות הפרסום של גוגל המופיעות באתרים רבים שאינם של גוגל. קיים גם שרות של אדסנס לחיפוש בו מוצגות מודעות במנוע החיפוש של גוגל המוטמע באתרים חיצוניים. חלוקת ההכנסות של אדסנס לחיפוש היא 51% לשותפים.

השרות של אדסנס הושק בשנת 2003 ומאז היו רק ניחושים לגבי צורת חלוקת העוגה. באופן אישי אני הערכתי שהחלוקה היא פחות טובה מבחינת השותפים ושלא קיים שיוויון בינהם. חשבתי שאתר גדול כמו הארץ, שלמיטב זיכרוני פעם הציג מודעות אדסנס, בוודאי מקבל אחוז גדול יותר מההכנסות מאשר איזה בלוג קטן. זה כנראה נכון, שכן, במענה לשאלה ישירה בנושא, הובהר כי כולם מקבלים 68% למעט שותפים גדולים עימם יש לגוגל הסכם פרטי ומיוחד. השורה התחתונה עבור הבלוגר הקטן היא שהוא מקבל 68% מההכנסות. נראה לי סביר.

לא ברורה הסיבה מדוע גוגל פתאום החליטה לפרסם את הנתון הזה? בהודעתה כתוב רק שהדבר נעשה "in the spirit of greater transparency" – ברוח של שקיפות גדולה יותר… מעניין. מחיפוש (בגוגל כמובן) עולה שממש לאחרונה נערכה חקירה בנושא באיטליה וכנראה התקרבו למצב בו בית המשפט היה מחייב את גוגל לחשוף את המספרים. אמנם היו איזכורים מקוטעים לפרשה אבל היא לא זכתה לכותרות בארה"ב.

נקודה מעניינת נוספת היא ההבדל בחלוקת ההכנסות בין אדסנס לתוכן (68%) לבין אדסנס לחיפוש (51%).  האם המשמעות היא שכדאי יהיה לבעלי אתרים להציג תוצאות חיפוש ללא מודעות של אדסנס לחיפוש ולהצמיד להן מודעות של אדסנס לתוכן? האם 17% עושים את ההבדל? האם הביצועים יהיו שווים מבחינת אחוז ההקלקות? האם זה בכלל מותר?

הקוף והגבינה

אתמול פורסם כי ד"ר צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, חושש מסכסוך לשוני במדינה:

הדוקטור צבי צמרת מביע חשש כי שגרת לימודים בשפה הערבית במערכת החינוך הערבית, תגרום לתוצאות חמורות ותיצור, לדבריו, "סכסוך לשוני במדינה", שיצטרף אל הסכסוך הלאומי הקיים. במקום, הוא שואף לחזק דווקא את לימוד העברית בבתי הספר הערביים.

יכול להיות שהוא צודק וצריך לחזק את לימודי העברית בבתי הספר הערביים אבל בדבר אחד אני בטוח: צריך לחזק את לימודי הערבית בבתי הספר היהודיים.

באופן אישי אני יכול לספר שלמדתי שש (6) שנים ערבית, שנתיים מדוברת וארבע ספרותית, וחוץ ממספר קללות אני לא מבין כלום. לדעתי יש לזנוח מיד את לימודי הערבית הספרותית בבתי הספר ולהשקיע בערבית מדוברת בכדי להגיע למצב שבוגרי התיכון יוכלו לנהל שיחה בסיסית בערבית.

הערבית היא שפה רשמית בישראל, אוכלוסיה גדולה מדברת ערבית ומחסום השפה הוא גדול. למעט חריגים, כל ילד ערבי בישראל מדבר עברית הרבה ה יותר טוב ממה שילד יהודי מדבר ערבית.

ומה קשורה הכותרת?

בחטיבת הביניים ,במשך שנה שלמה, למדנו בעל-פה את הסיפור "הקוף והגבינה" בערבית. זה מה שלעזיזה (כך קראנו למורה היהודיה לערבית) היה ללמד אותנו.

ארגון בוגרי הטכניון – החברות חינם אבל כרוכה בתרומה

ארגון בוגרי הטכניון, שהינו עמותה ללא מטרות רווח, נועד "לפתח ולבסס קשרים ויחסי גומלין בין הבוגרים לבין עצמם, בין הטכניון ובין בוגריו ובין הטכניון לבין הכלכלה, התעשייה והמשק במדינה". עד לשנה שעברה גבה הארגון דמי חבר בסך 180 ש"ח לשנה לכיסוי פעילותו (מעבר למימון של הטכניון).

לפני כחודש הופץ במגזין הטכניון מכתב מאת אייל קפלן, יו"ר הארגון, בו הוא כתב בין השאר (ההדגשה במקור):

מהיום פתוח ארגון בוגרי הטכניון לכל הבוגרים והבוגרות ללא תשלום דמי חבר. הטכניון לקח על עצמו לממן את פעילותו של ארגון הבוגרים, כדי שנוכל להתמקד במטרה העיקרית – לתת לכלל הבוגרים את השרותים המקובלים באוניברסיטאות שאליהן הטכניון משווה את עצמו.

בנוסף, קרא יו"ר הארגון לחברים אשר שילמו דמי חבר להעביר את התשלום לקרן מלגות חדשה שתעניק מלגות בסך 10,000 ש"ח לסטודנטים – חלקם נזקקים וחלקם מצטיינים.

החודש פניתי לארגון הבוגרים בכדי להירשם כחבר אך להפתעתי נתבקשתי לשלם דמי חבר. לאחר חילופי דברים, בכתב ובעל-פה בהם הסברתי שלפי יו"ר הארגון אין צורך לשלם, העברתי לשרית, מנהלת האדנימיסטרציה של הארגון, את הציטוט הנ"ל של היו"ר. לשמחתי קבלתי תגובה מעודדת:

אתה בהחלט צודק אין צורך בתשלום דמי החבר אך יחד עם זאת יו"ר בוגרי הטכניון אכן מבקש לתרום לקרן למלגות וליידע את כל הבוגרים שהכסף עבור דמי החבר יועברו לקרן למלגות.

בסדר, היו"ר מבקש. אבל בכל זאת איך נרשמים ללא תרומה ומקבלים את כרטיס החבר? אהה, זה סיפור אחר ענתה לי שרית:

את כל ההטבות מקבלים רק לאחר מתן תרומה לקרן למלגות

אתם הבנתם את זה? החברות חינם אבל כרוכה בתרומה!

עד לשנה הנוכחית היה סל שרותים והטבות לחברי הארגון ששילמו דמי חבר. ברגע שמודיעים כי דמי החבר בוטלו והטכניון מממן את הפעילות, יש לתת את אותו סל לכל הבוגרים ללא התניות!

עידכון 4/5/2010:

 כתבתי ליו"ר הארגון:

במידה וכעת קיימות רמות שונות של "חברות" בארגון הדבר לא מובן (לפחות לא לי) ולא ברור מהי התרומה המינימלית המקנה זכויות יתר. אני חוזר למכתבך:
http://www.technion-graduate.org/?cmd=service.29
"מהיום, פתוח ארגון בוגרי הטכניון לכל הבוגרים והבוגרות ללא תשלום דמי חבר. הטכניון לקח על עצמו לממן את פעילותו של ארגון הבוגרים כדי שנוכל להתמקד בלתת לכלל הבוגרים את השרותים המקובלים באוניברסיטאות אליהן הטכניון משווה עצמו."
אני חושב שהציטוט מדבר בעד עצמו. חובת התרומה שקולה לדמי חבר. מעבר לכך, במידה ו"הטכניון לקח על עצמו לממן את פעילותו של ארגון הבוגרים" מדוע לא לאפשר לבוגרים לקבל את כל השרותים שהארגון מעניק?
 
זכויות היתר הניתנות לתורמים, הן ברובן המכריע בעלות אופי מסחרי. האם זו משמעותה של התרומה?
 
בנוסף, בדקתי אתמול במספר אוניברסיטאות מובילות, שאני מניח שהטכניון משווה עצמו אליהן, והסתבר לי שהשרותים של ארגון הבוגרים ניתנים ללא חובת תשלום. לדוגמה MIT וגם Wharton.
"There is no fee for alumni to have access to WhartonConnect and to have a Wharton alumni lifelong email address"
לדעתי אין ליצור מעמדות של חברים בארגון הבוגרים ויש לאפשר חברות אחידה לכולם. מי שרוצה לתרום יעשה זאת גם ללא הטבות נילוות הרי זו משמעותה של תרומה!

זו תשובתו של אייל קפלן (כך במקור כפי שנשלח מטלפון סלולרי):

אין שום תשלום עבור מברות והיא כוללת גישה לאתד והטבות נוםפות מעבר לרוב האוניברסיטאות. אין מעמדי חברות. יש הטבות נוספות לתורמים ‏

אמשיך לעדכן.

הוליקראפ בגוגל מקומות

גוגל מקומות, או מקומות Google בשמו הרשמי, מאפשר לבעלי עסקים ליצור נוכחות על גבי שרות המפות של גוגל:

השתמש ב-'Google מקומות' כדי ליצור את הרישום שלך, ללא תשלום. כאשר לקוחות פוטנציאליים יחפשו מידע מקומי באתר המפות, הם ימצאו את בית העסק שלך: הכתובת, שעות הפתיחה ואפילו תמונות של חזית בית העסק או המוצרים. השירות קל, בחינם ואינך זקוק לאתר משלך.

אחד מהעסקים הראשונים שעשו שימוש בשרות היא חברת הוליקראפ – תיווך עיסקאות נדל"ן. החברה הממשלתית, בבעלות פרטית,תדאג לכל האישורים שאתם צריכים!
google-places-11.jpg

כרגע יש להמתין שנציג גוגל יתקשר לאימות הפרטים.

google-places-2.jpg

כמה מחשבות על פרשת ענת קם או פרשת יאיר נוה

כזכור לכם אני עוסק בהנדסת מים. ישנו סיפור עתיק על מפעיל סכר גדול בקנדה שתפקידו היה לאזן בין הרצון לשמור על כמויות מים גדולות במאגר לצורך ייצור חשמל לבין הרצון לשחרר מים מהמאגר בכדי לפנות מקום לשטפונות העלולים להציף את העיירה במורד הסכר. מספרים כי לילה אחד, בסופת גשמים חזקה, לקח המפעיל הימור ולא שחרר מים מהסכר על-פי ההוראות. ההימור הצליח. כמויות מים גדולות נאגרו ויחד עם זאת נמנעה הצפה. למחרת קיבל המפעיל שני מכתבים מההנהלה. הראשון מכתב הערכה עם בונוס כספי על הרווח הגדול שהביא לחברה באגירת המים, והשני, מכתב פיטורין על החריגה מהנהלים וסיכון חיי האדם במורד הסכר.

ועכשיו לענייננו…

ענת קם

על-פי כתב האישום שהוגש נגד ענת קם, נטען כי במהלך שרותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז, אגרה מסמכים מסווגים והעבירה אותם לביתה ללא רשות. מבין כאלפיים מסמכים היו כ- 700 המסווגים סודיים או סודיים ביותר. אם הטענות נכונות הרי שדי ברור כי היה סיכון שהמסמכים יגיעו לידיים הלא נכונות וחיי אדם יהיו בסכנה. על כך יש להענישה.

עוד נטען בכתב האישום כי ענת העבירה מסמכים לעיתונאי אורי בלאו מעיתון הארץ. בלאו פרסם מספר מסמכים ונטען כי אלוף פיקוד מרכז, יאיר נוה, נתן פקודות לחסל מבוקשים בעת מעצר וזאת בניגוד לסייגים מסויימים שהטיל בג"צ. במידה והדבר נכון יש לשלוח לענת קם מכתב הערכה על החשיפה ולהעניש את נותני הפקודות הבלתי חוקיות.

בסופו של יום היתה יכולה ענת להדליף את דבר בעיתיות הפקודות מבלי לגרום לסיכון בטחוני.

אורי בלאו

אורי בלאו עשה מעשה חשוב בחשיפת הפקודות הבלתי חוקיות לכאורה.

ייתכן כי בפרסום המסמכים עצמם (ולא רק את המידע שבם) גרם אורי בלאו לחשיפת המקור שלו אך זה לא העניין המרכזי. הבעיה היא שכנראה לא החזיר בלאו את כל המסמכים הסודיים שברשותו לרשות המדינה ועל כך הוא צריך להיחקר (ואולי להיענש).

צו איסור הפרסום

כבעלים הרשום של כתובת האינטרנט blogli.co.il נושא צו איסור הפרסום אינו זר לי. היו מקרים כולל בנושאי ביטחון. כמו אחרים, על איסור הפרסום ידעתי כבר זמן מה הרי היו פרסומים בנושא. מה שלא היה לי ברור היא הסיבה שבגינה התבקש הצו. אתמול, לפני הסרת הצו, שאלתי כאן בבלוג. הדיון עבר לבאז. בבבקשה להארכת הצו נכתבו סיבות כלליות כמו "בטחון המדינה" והרצון לא "לפגוע בחקירה". אני מקוה שהדברים הוסברו בעל פה לשופטת. אתמול נכתב כי הפרקליטת טענה כי הפרסום עלול לפגוע בחקירה עקב הצורך לחקור את בלאו, שנמצא בחו"ל. אני מניח כי מדובר בנושא המסמכים שאולי עדיין נמצאים ברשותו. אם הוא אכן מחזיק מסמכים סודיים יש הגיון מסויים באיסור הפרסום. יחד עם זאת, ברגע שהעסק דלף והפרסומים בארץ ובעולם עברו מסה קריטית היה מקום לבטל את האיסור. גורמי החקירה לא היו צריכים לחכות שתוגש בקשה להסרת הצו. אין למנוע פרסום של מידע ללא סיבה מוצדקת וברגע שזו אינה מתקיימת חובה להסיר את הצו.

הפרסום ברשת

לא יעזור לאף אחד. אפשר למנוע פרסום נקודתי אך לא ניתן לעצור את הפרסום בבלוגים, בפורומים, בפייסבוק או בטוויטר (אגב סוף סוף גם אני פתחתי חשבון בטוויטר – blogli@).

אבל מה הסיבה שבגינה נעשים הפרסומים האלו כאן בארץ? מה קרה לכל אותם בלוגרים? העלימו את ענת קם? דחפו אותה לצינוק ולא הודיעו לאף אחד? היא נחקרה, יש לה עורך דין (עכשיו גם אחד בעל קשרים אצל שרים שסייעו בשחרור בנו העיתונאי מהמעצר המצרי), רבים ידעו מה קורה איתה והיא שוחררה למעצר בית. סך הכל איסור פרסום. זה איראן זה? על מה לכל הרוחות אתם מדברים? האם איזה בלוגר קיבל שיחה משייקה, רני או סטיב? בחורינו הטובים מהשב"כ אשר מופיעים ברשימת עדי התביעה במשפטה של ענת.

היה מועיל לכולנו אם במקום לרוץ ולספר לחברה הייתם מציפים את פרשת האלוף יאיר נוה ולא את פרשת ענת קם. כן, אני יודע, זה לא סקסי כמו לדווח איך פגעו לנו בחופש הביטוי. עלאק.

החיסולים

חיסול מחבלים אינו דבר חדש. לדעתי הוא כלי חשוב במלחמה בה אנחנו נמצאים ויש אף לעשות בו שימוש נרחב יותר. טוב שיידע כל מחבל שבמידה וייראה בציבור, חייו בסכנה. אגב, אני לא זוכר מקרה שבו נטען כי מי שחוסל לא עסק בפעילות טרור.

יאיר נוה

עד כמה שאני מסכים עם ביצועי חיסולים אני מתנגד לחלוטין לפעילות בלתי חוקית. לא אלוף הפיקוד קובע מה חוקי ומה לא. ברגע שהטיל בג"צ סייגים על פעילות כלשהי חובה על כולנו לכבד את הפסיקה ולפעול על-פי החוק. מי שעבר על חוק צריך להיענש.

שם הפרשה

בזמנו נתנו הרשויות לפרשה את השם "עקיפה כפולה". לפני הסרת צו הפרסום נאמר "פרשה בטחונית". לאחר הפרסום זוהי "פרשת ענת קם". למעשה זוהי "פרשת יאיר נוה".