חיפשתם משהו על תעודת משרת מילואים פעיל?
site5, אחת מחברות האחסון בה אני משתמש (גם בלוגלי התחיל שם), מאחלת לקהל לקוחותיה יום זיכרון שמח:
לרגל החגיגות היא אף מציעה הנחה נאה של 22%. מה שנקרא "שמחה כפולה".
חנן מוסיף: "בישראל זה לא היה קורה"
שתי כותרות ושתי תמונות תפסו את עיני היום בדמרקר:
בכותרת הראשונה מדווחים על הפיטורים בשיכון ובינוי ולידה תמונה של שרי אריסון צוהלת ושמחה. בשניה מדווח על אפשרות לפיטורים של 100 מעובדי פריזמה ולידה תמונה של יובל גביש בפנים חמורות סבר.
האם זה התפלק לעורך? האם מהות החיים של שרי אריסון היא שמחה וצהלה? באמת שקצת מחשבה לא היתה מזיקה כאן.
עידכון: הנושא עלה גם בתגובות בכתבה ומסתבר שמישהו שם מקשיב:
בפברואר 2007 כתבתי ביקורת אוהדת על אתר משרדיה בו נהגתי לרכוש ציוד משרדי במשך מספר שנים בהנאה גדולה. הבוקר קבלתי תגובה לפוסט ההוא שספרה כי האתר נמצא בהליך כינוס נכסים:
אזהרה – החל ב27-4-2008 נמצאת החברה בכינוס נכסים לאחר עוקצים רבים שעשתה ללקוחות נאמנים – גבתה כספים ולא ספקה סחורה.
הזהרו ואל תתפתו !
אני לא יודע בדיוק מה הסיפור אבל באתר החברה אכן יש הודעה כי "האתר סגור זמנית – אין אפשרות לבצע הזמנות":
מחיפוש בנושא עולה כי התקבלו תלונות מלקוחות שלא קיבלו את ההזמנות שלהם וכי ארגון אמון הציבור הסיר את התו שלו מאתר המשרדיה (לא קצת באיחור?).
מהחיפוש עלה גם כי החברה ניהלה מערכה משפטית נגד אופיס-דיפו בטענה כי חיפוש המילה "משרדיה" בגוגל מעלה פרסומת של אופיס-דיפו. על כך תוכלו לקרוא כאן וכאן. כרגע, לאחר סגירת האתר להזמנות, יש כבר קופצים אחרים אשר מציעים "עזרה" ללקוחות המסכנים. וב- "עזרה" הכוונה – בואו לקנות אצלנו!
ניסיתי ליצור קשר עם החברה אך ללא הצלחה.
צר לי על החברה אבל במיוחד על הלקוחות שנדפקו 🙁
כפי שכתבתי ביום חמישי נסענו הבוקר לצפון, לאגם יראון אשר נמצא בתוך קיבוץ יראון. ביליתי בקיבוץ איזה לילה לפני כשנתיים בזמן מלחמת לבנון השניה. חיכינו לאיזה מבצע שכמובן בוטל. היום הקיבוץ נראה הרבה יותר טוב בעיקר בזכות האנשים שמסתובבים שם 🙂
האגם טבעי וסביבו אתר נופש ובילוי, פינת חי הכוללת עשרות בעלי חיים, אזור דייג (הדגים לא למאכל), אזור פיקניקים, מתקני שעשועים לילדים קטנים, שייט בסירות פדלים, פינת ליטוף ורכיבה על סוסי פוני.
בשתי מילים: היה מעולה. החניה רחבה ובחלקה מוצלת. הליכה של כחמישים מטרים ואתם בקופה (28 ש"ח למבוגר מעל גיל 3. תדפיסו קופון מהאתר ותזכו להנחה של 5 שקלים לכל כרטיס). מהכניסה, לאורך האגם, איזור מוצל עם שולחנות פיקניק וספסלים. תתנחלו, אתם תבלו כאן כמה שעות. כל המתקנים פרוסים מסביב לאגם ויש המון צל. מתקני שעשועים לילדים הקטנים, קפיטריה (לא בדקנו), שירותים נקיים מאד (כולל לנכים). באיזור החיות המגודר תמצאו מגוון רב של חיות, חלקם מסתובב חופשי במתחם. פינת ליטוף קטנה של ארנבונים ושרקנים, מספר סוסי פוני לרכיבה עבור ילדים עד גיל 10 בליווי ההורים וסירות פדלים (לא כלול במחיר הכניסה. 30 ש"ח לארבעה אנשים). בתור שונא המונים ידוע, שמחתי לגלות שלא צפוף ואין רעש וליכלוך. למרות שאנחנו אוהבים לנפנף מעל המנגל העובדה שאסור להדליק אש באגם היא דווקא לטובה – מוריד את מפלס הרעש! בקיצור, בילוי מהנה של מספר שעות לכל המשפחה.
באתר האינטרנט של המקום תמצאו מפה והוראות נסיעה. אנחנו, שבאנו מחיפה, בחרנו בדרך שונה. ארוכה יותר אך ללא ספק יפה יותר. מצומת יגור עלינו בכביש 70 דרך צומת סומך וצומת אחיהוד (פונים שמאלה ומיד ימינה). חצינו את כביש 89 והמשכנו עד לשלומי שם עלינו על כביש 899 הוא כביש הצפון עד לפניה ליראון. הכביש המתפתל, העולה והיורד, יכול אולי להוות מקום טוב למבחן דרכים של הפיג'ו 308 החדשה שקבלנו לסוף השבוע במסגרת הבלוגטור אך ההסתכלות שלנו עליה היא כמשפחה ואנחנו לא מתעניינים במומנטים, סל"דים ועוד קללות.
הייתי מגדיר את המכונית כמשפחתית אך לא כמשפחתית גדולה. לא גדולה רק בגלל תא המטען שלה שהוא מרווח אך לא ענק. ההשוואה שלי היא לרכב המשפחתי שלנו – סקודה אוקטביה דיזל 1.9DTI שנת 2002, יד שניה מבן של רופא. למי שהשם לא אומר כלום אז זה הרכב המשמש את רוב נהגי המוניות ויש לה תא מטען ענק. לעומת זאת הפיג'ו 308 כוללת שלל פינוקים כיאות לרכב חדש. בקרת אקלים אישית לנהג ולנוסע, תא קרור בתא הכפפות לבקבוק 1.5 ליטר, שליטה על הרדיו-דיסק מההגה, בקרת שיוט, תאי איחסון, מתלים, חלונות גדולים ועוד. תא הנוסעים מרווח ולא נופל בגודלו מהאוקטביה. הבנות מאשרות! צריכת הדלק בטיול היתה סבירה לרכב בנזין, כ- 8 ליטרים למאה ק"מ. הדיזל שלנו עושה זאת בכשישה. נראה איך יסע מחר בבוקר לת"א.
קצת תמונות מאגם יראון
אתמול, בירידה מרמת הגולן, עשינו כמה טלפונים למסעדות בדרך. באחת לא ענו. בשניה לא היה מקום. כך התגלגלנו לדוריס קצבים בראש פינה (אין להם אתר אז אני מקשר לחיפוש בגוגל). השם מסגיר את סוג האוכל במסעדה – בשר (וכמעט רק בשר).
אין ספק – האוכל מעולה. כל המנות הבשריות היו טובות. אני אכלתי המבורגר טלה עם קותלטי בקר אשר מוגש עם סלט ירוק קטן, ציפס מיוחד ולחמניות בצל. אנחנו היינו יחסית צנועים והחיות שהוגשו לשולחננו לא שקלו יותר מ- 400 גרם כל אחת אבל מסביב הוגשו חתיכות בגדלים של עד קילו היחידה. הקינוחים גם הם מפוארים. עוגת שוקולד חמה עם קצפת וגלידה או מנה ענקית של פנקייקס עם המון דברים טובים (שוקולד, מייפל, גלידה, קצפת, אגוזים, חטיפי מקופלת ועוד). גם הקפה טוב.
לעומת האוכל הטוב נתקלנו באטימות שרותית שלא במקומה. הקטנה שלי לא אוכלת סלט אלא מעדיפה מלפפונים ללא כל תוספת. האמא של הקטנה גם היא בעייתית ואוהבת את העגבניות שלה נקיות מבלי ששום דבר יגע בהן. בקשה לקבל מלפפון ועגבניה במצב טבעי נתקלה בסרוב מוחלט של המלצרית אשר לטענתה הלכה לברר בחלונות הגבוהים. לא היינו מספיק תקיפים ודי התאכזבנו. כאשר מחיר הארוחה הוא כמו טלוויזיה הייתי מצפה לקבל איזה מלפפון קטן.
טלוויזיה? מה זה קשור? אה, כן. לפני כשבוע וחצי שבקה טלוויזית ה- "21 הותיקה שלנו אשר שרדה מעל 15 שנה. שלא תחשבו שזו הטלוויזיה בחדר של אחת הבנות או בחדר השינה שלנו אלא מדובר בטלוויזיה היחידה בביתנו המוצבת בסלון. בעידוד זוגתי האהובה יצאתי למסע מזורז לאיתור חלופה. בקיצור בחרנו בטלוויזית "29 פשוטה של מץ. קנינו אותה בחנות המקוונת lastprice. זו חנות אינטרנטית המבוססת על עסק ותיק מאד בתחום האלקטרוניקה. רכשנו שם בעבר שני תנורי אמבטיה, שואב אבק ומשקל אדם. יש לי רק דברים טובים לומר על השרות שכן לא נתקלתי בשום בעיה אבל הם חייבים לי שקל אחד. בתהליך ההזמנה ניתן להוסיף שקל אחד ולקבל בתמורה הודעות sms לגבי מצב ההזמנה בשלביה השונים. בפועל קבלתי הודעה אחת בלבד שאמרה שהעבירו את ההזמנה לספק – ציפיתי ליותר 🙂 הטלוויזיה מונחת כעת אצלנו בסלון ובא לציון גואל.
אומגילי (Omgili) הוא מנוע חיפוש תוצרת כחול לבן אשר מאנדקס אתרים של תוכן גולשים: פורומים, קבוצות דיון, רשימות מייל, לוחות ועוד.
אני מניח שכל מה שנמצא באומגילי נוכל למצוא גם בגוגל רק השאלה היא באיזו קלות. נניח ונרצה לחפש מידע סוביקטיבי אודות צימר במושב בית הלל. במידה ונחפש צימר בית הלל בגוגל נקבל בעיקר רק אתרים שרוצים למכור לנו חופש (שימו לב אגב לאתר צימרביתהלל.com שמופיע חזק בתוצאות. שני דברים עובדים לטובתו. הראשון הוא כמובן המיפוי של הדומיין בעברית. השני הוא שמדובר בבלוג וורדפרס [ועל זה כבר דברתי כאן]). לעומת זאת, במידה ונחפש באומגילי נקבל אומנם מעט תוצאות אך רובן עוסקות בהמלצות ודעות הגולשים.
זה לא שהמנוע הזה יכול להוות חלופה לגוגל אבל לדעתי בהחלט יש לו מקום בנישה שלו.
חלקים קטנים מהבלוגוספירה הישראלית רוגשים בזמן האחרון. מדובר בהצעות החוק של ח"כ חסון (rtf) והצעת החוק הממשלתית למסחר אלקטרוני (pdf). שתי הצעות החוק נועדו בין השאר להסדיר, בדרכים שונות, את נושא אחריות בעלי האתרים לתוכן הנכתב בהם על-ידי הגולשים (מה שנקרא "צד שלישי"). באופן כללי ניתן לומר כי הצעתו של ח"כ חסון מטילה אחריות, בסייגים מסויימים, על בעלי האתרים ואילו הצעת החוק הממשלתית מסירה אחריות זו, בסייגים מסויימים.
בפוסט הזה אציג בעייתיות מסויימת שאני מוצא בהצעת החוק הממשלתית, שהיא העדיפה בעיני, אך לפני כן מספר מילים כלליות. כידוע לחלק מהקוראים אני אחד ממפעילי אתר בלוגלי. בתור מפעילי האתר אנו נדרשים לסוגיות משפטיות שבהן עוסקות הצעות החוק המדוברות. לא אחת קבלנו מכתבים מעו"ד של אנשים וגופים שהרגישו את עצמם נפגעים מדברים שנכתבו בבלוגים השונים באתר. באופן עיקבי המדיניות שלנו היא בהתאם לתנאי השרות של בלוגלי כלומר טענה כי האחריות על כל פרסום בבלוגלי היא על המפרסם, בעל הבלוג, בלבד. אני חש סיפוק מהעובדה כי עד היום לא הסרנו אף מילה למעט מקרה אחד של חוסר תגובה מצד המשתמש המדובר. דעתי האישית היא (ואני חושב שגם חברי חושבים כך) שאנשים צריכים לקחת אחריות על דברים שהם כותבים. אפשר להזדהות, אפשר להישאר אנונימיים אבל צריך להכיר באחריות. ברוח דברים אלו אנו נלחמים על זכות הביטוי של המשתמשים שלנו, לא פעם תוך סיכון מסוים מצידנו. אוסיף רק כי כמובן שאינני משפטן וכל מה שאכתוב כאן לא יכול להוות שום צורה וסוג של ייעוץ משפטי אלא רק דעותי הפרטיות.
לענייננו. ד"ר מיכאל בירנהק מסביר כי הצעת החוק מסדירה חסינות לספקי שירות בהתאם למנגנון של "הודעה, הודעה, הסרה":
מנגנון החסינות שמוצע לספקי שירות אירוח הוא של "הודעה, הודעה, הסרה". כך זה אמור לעבוד: אדם מתלונן לספק השירות על טוקבק שפוגע בו, לטענתו, ודורש את הסרת החומר. הספק ינסה לאתר את הכותב האנונימי באמצעים סבירים (מונח שאיננו מוגדר בהצעה). אם הספק איתר את המשמיץ, עליו להודיע לו פחות או יותר כך: "דע לך שהתקבלה תלונה נגד המסר שכתבת באתר שלנו, מה דעתך? אם תגיב ותתעקש שהמסר שלך יישאר – תלכו לריב בבית משפט, אתה והמתלונן, ואנחנו נשאיר את החומר באתר עד שבית משפט יאמר לנו אחרת. אם לא תגיב תוך שלושה ימים – נסיר את החומר". ההצעה קובעת גם מנגנון לחשיפת זהות גולשים, אבל זה נושא לדיון אחר.
אני חש כי מפאת מגבלות היקף המאמר של ד"ר בירנהק לא הוצגה התמונה המלאה. לצורך ההסבר יש לצלול אל תוך החוק. נעשה זאת על-ידי דוגמה.
נניח כי בלוגר בעל בלוג עצמאי, המאוחסן באופן פרטי, כתב פוסט בו הוא מזכיר אותי בתור אחד ממפעילי בלוגלי. לאותו פוסט מגיב מישהו וכותב כי הוא "מכיר אותי" וכי אני "מעלתי בכספי מקום עבודתי". אל דאגה, אני עצמאי ולכן כנראה ולא גנבתי מעצמי. הטוקבקיסט הזה מזדהה בשם "אחד שיודע" בעל כתובת דוא"ל a@a.com. בנוסף נרשמה במערכת הבלוג כתובת ה- IP שלו. מה שנקרא בשפת הרחוב טוקבקיסט אנונימי.
לאחר מספר ימים מישהו מפנה את תשומת ליבי לתגובה ואני פונה לבלוגר בכדי שיסיר את התגובה, ישלם לי פיצויים בגין לשון הרע וכן יחשוף את זהות המגיב. מה אמור הבלוגר לעשות על-פי הצעת החוק? איזו אחריות יש לו?
הסעיף הקובע הוא סעיף 10 בפרק ה'. סעיף קטן (א) קובע כי "ספק שירותי אינטרנט לא יישא באחריות אזרחית בשל מתן שירות אירוח, לגבי מידע שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית בידי אדם אחר, אם התקיימו כל אלה:" (ותכף נראה מה הם "כל אלה"?). לא אכנס להסבר מפורט אבל לדעתי במקרה זה "ספק שירותי אינטרנט" שמספק "שירות אירוח" יכול להיחשב כל בלוגר שמאפשר כתיבת תגובות אצלו בבלוג (ראו את חלק ההגדרות של פרק ה'). כעת נבדוק האם הבלוגר מקיים את שלושת התנאים הפוטרים אותו מאחריות (אותם "כל אלה").
סעיף 10(א)(1) בודק האם "הספק לא ידע, במועד העלאת המידע לרשת התקשורת האלקטרונית, שתוכן המידע או הפצתו מהווים עוולה או הפרת זכות קניין רוחני;". הספק, הוא הבלוגר, לא יכול לדעת האם אכן מעלתי בכספים ולכן נראה כעומד בתנאי. כמו-כן הסעיף מדבר על "מועד העלאת המידע" ולא על מועד קבלת התלונה.
סעיף 10(א)(2) בודק האם "מפיץ המידע לא פעל מטעמו של הספק ולא היה נתון לשליטתו;". הבלוגר לא מכיר את המגיב ולא מינה אותו לפעול מטעמו ולכן עומד גם בתנאי השני.
סעיף 10(א)(3) דן בנושאי ההודעה שעל הבלוגר לשלוח למגיב ועל אפשרות הסרת התוכן. סעיף קטן (א) אומר (ההדגשה שלי):
"מיד לאחר שקיבל הספק תלונה ממי שטוען כי תוכן המידע או הפצתו ברשת תקשורת אלקטרונית מהווים עוולה או הפרת זכות קניין רוחני שלו, שלח הספק הודעה על כך למפיץ המידע, אם ניתן לאתרו באמצעים סבירים, ובה מסר כי בכוונתו להסיר את המידע או לחסום את הגישה אליו כעבור שלושה ימי עסקים, אם לא יקבל הודעה ממפיץ המידע שבה הוא חולק על תוכן ההודעה ושלפיה בכוונתו להתדיין עם המתלונן בעניין זה בבית המשפט;"
ד"ר בירנהק מציין כי המושג "אמצעים סבירים" לא הוגדר בחוק אך זוהי נקודה חשובה. לבלוגר הממוצע אין כל דרך לדעת מיהו המגיב ואיך לפנות אליו. השם לא ידוע, כתובת הדוא"ל ברור שאינה אמיתית ואין לו כל דרך לאתר את המגיב באמצעות כתובת ה- IP שלו.
סעיף קטן (ב) לא רלוונטי למקרה שלנו מכיוון שהוא עוסק במקרה שכן ניתן היה לשלוח הודעה למגיב: "לאחר שקיבל הודעה כאמור בפסקת משנה (א) ממפיץ המידע, נמנע מהסרת המידע או מחסימת הגישה אליו והודיע על כך למתלונן בצירוף העתק מן ההודעה, ואם לא קיבל הודעה כאמור – הסיר את המידע או חסם את הגישה אליו והודיע על כך למתלונן;"
כעת אנחנו מגיעים לעיקר. סעיף 10(א)(3)(ג). גם כאן ההדגשה שלי: "לא איתר הספק את מפיץ המידע באמצעים סבירים – הודיע על כך למתלונן ונמנע מהסרת המידע או מחסימת הגישה אליו."
כלומר, הבלוגר לא מסר הודעה למגיב, הודיע לי על כך ולא הסיר את התגובה. במידה ועמד בתנאים אלו יהיה פטור מאחריות כלפי.
המשמעות של הצעת החוק היא שתגובה אנונימית דינה להישאר מפורסמת זמן רב. כעת מה שנותר לי לעשות הוא, בהתאם לסעיף 13 לחוק, לפנות לבית המשפט ולבקשו לחייב את הבלוגר למסור לי את הפרטים הידועים לו אודות המגיב. חשוב לציין כי על-פי החוק אסור לבלוגר למסור לי כל פרט אודות המגיב ללא הסכמתו במפורש ובכתב (סעיף 13(א)):
"ספק שירותי אינטרנט המספק שירות גישה או שירות אירוח לא יגלה כל פרט, ידיעה או מסמך שהגיעו אליו ושיש בהם כדי לזהות מפיץ מידע, אלא אם כן הסכים לכך מפיץ המידע, במפורש ובכתב, או אם נדרש לכך לפי הוראות כל דין או לפי צו של בית משפט כאמור בסעיף קטן (ב)."
פרק ה' אמנם מסדיר את מנגנון ההודעה והסרה אך מעלה נושאים הדורשים דיון כגון:
ד' ואני דנים באחרונה על נושא ההימורים בבורסה. האם כדאי? מהו ההחזר? מהי העמלה? וכו'. כדיון צדדי חזרנו לשאלה, שנפתרה אצלנו כבר מזמן, מהי העמלה בהימורי הווינר. למי שלא מכיר אומר רק שהווינר זהו משחק הימורים (חוקי בישראל) אשר מאפשר הימור לגבי תוצאות משחקי ספורט שונים בארץ ובעולם. כל זאת בחסות הטוטו. בהנהלת הווינר יושבים אנשים חכמים מאד אשר יודעים (או מנחשים) את יחסי הכוחות בין הקבוצות השונות והם אלו שקובעים את יחסי ההימורים מהם נגזר ההחזר לכל תוצאה:
בדוגמה למעלה, ההחזר על כל שקל כתלות בהימור, הוא 1.75 ש"ח עבור ניצחון של פתח-תקוה, 2.90 ש"ח עבור שיוויון ו- 3 שקלים עבור ניצחון של חיפה. נסמן את ההחזרים ב- Rx, R1 ו- R2. את ההסתברויות לכל תוצאה נסמן Px, P1 ו- P2. עבור אפשרות מסויימת, נגיד שיוויון, ההחזר וההסתברות הם כאמור Rx ו- Px בהתאמה, אך במקרה של תוצאה שונה משיוויון ההחזר הוא כמובן אפס בהסתברות של 
. כאשר אין עמלה, סכום מכפלת ההחזרים בהסתברויות הוא 1. כאשר נגבית עמלה סכום זה קטן מאחד – 
, כאשר C היא העמלה (יש שיגידו תוחלת שלילית). ולכן:
את המשוואה הזו ניתן לכתוב גם עבור שני המקרים הנוספים של הנצחונות וכעת יש לנו שלוש משוואות עם ארבעה נעלמים (כל ה- R ידועים, הם מפורסמים באתר הטוטו). המשוואה הרביעית היא כמובן של ההסתברויות המסתכמות לאחד:
מהצבות נקבל את העמלה וההסתברויות:
במקרה שלנו מתקבל:
כלומר העמלה של הווינר היא 20%.
הערות:
