לפני מספר חודשים כתבתי על מצב מכסי הניקוז ברחוב החשמונאים בחיפה. בזמנו הסתבר כי, עקב עליית מחירי הברזל, נגנבו כל מכסי הניקוז ברחוב. עיריית חיפה כיסתה את חלקם בפח דק למניעת נפילת אנשים פנימה אך כי שהסתבר אתמול לאנדריי (אזרח ותיק בעיר) אין מכסי הפח עומדים במשקל מכוניות (צולם ברחוב החשמונאים).

אני כמובן מבין את הבעיה של העירייה עקב גניבת הקולטנים אך יש כאן פשוט סכנה לציבור. תקן למכסים בישראל הוא ת"י-489 (2003) המבוסס על תקן ארופאי מקביל וקובע את עומס הבדיקה בה אמורים לעמוד המכסים השונים. כמובן שיש הבדל בין מכסה הממוקם על מדרכה, בצמוד לאבן שפה או במרכז הכביש אבל בכל מקרה ברור כי כיסויי הפח שמציבה העירייה אינם עומדים בתקן. אנא היזהרו.

בשבוע שעבר כתבתי פוסט בנושא תיקון חוק הספריות ועל-כך כי מספר מנויי הספריות בחיפה זינק בחצי השנה האחרונה. הפוסט העלה מספר שאלות ותגובות ולכן ברצוני לעדכן.

באחת התגובות כתבה אורית:

רשויות רבות טוענות שהחוק אינו חל עליהן, משום שהספריות שהן מחזיקות אינן מוגדרות כספריה ציבורית על-פי החוק, ואינן נתמכות על-ידי משרד החוק במסגרת החוק הנ”ל

מנגד כתב דוברו של יוזם החוק ח"כ מלכיאור, ניר הרשמן:

חוק הספריות הציבוריות של ח”כ מלכיאור צובר תאוצה ואנו מדווחים כי למעלה מ- 90% מהספריות הציבוריות (212 מתוך 230) אכן כבר לא גובות תשלום.

עדיין לא הצלחתי לבדוק את הנושא אבל בהחלט ויש סיכוי כי שניהם צודקים. הכל תלוי בנקודת המבט. אולי ניר יוכל למצוא את התשובה.

בנוסף סיפר חזי אודות שמועה הטוענת כי המדינה חתמה על הסכם בלעדיות עם רשת מסויימת שתמכור ספרים לספריות. נושא זה עלה בשיחה טלפונית שקיימתי עם הגב' רונית ברזילי, מנהלת המחלקה לספריות בעיריית חיפה.

רונית תארה את השיטה על-פיה רוכשות הספריות ספרים. מסתבר כי משרד החינוך הטיל על גוף הנקרא מרכז ההדרכה לספריות לנהל את הרכישה. מרכז ההדרכה לספריות, המגדיר את עצמו כ"גוף עצמאי" (האם הכוונה לפרטי?), ערך מכרז בין ספקים שונים ובחר לעבוד עם מספר ספקים אשר נותנים את ההנחות הגבוהות ביותר מהמחירים הקטלוגיים של הספרים. הספריות יכולות לרכוש ספרים מספקים אלו בלבד. בנוסף מנהל גוף זה את רכש שאר הציוד לספריות (מדפים, שולחנות ועוד). מעבר לכך קיים בחיפה גם תקציב עירוני לקניית ספרים מחנויות שנבחרו לכך בעיר.

לגבי מספר המנויים בספריות העירוניות בחיפה לא דייקתי. על-פי הנתונים, כפי שנמסרו על-ידי רונית ברזילי, היו בסוף שנת 2007 20,520 מנויים ברשת. נכון לתחילת השבוע היו 26,809 מנויים – עליה של כ- 30%. המספר מקבל משמעות נוספת לאור העובדה כי בשנים האחרונות חלה ירידה במספר המנויים.

עידכון 30/06/2008: בהמשך לשאלה שעלתה בתגובות, רונית ברזילי מעדכנת כי: "כל תושב מרחבי הארץ יכול לשאול ספרים באחד מסניפי רשת הספריות בחיפה וזאת כנגד הפקדת צ'ק  פיקדון". עושה רושם שעיריית חיפה פועלת נכון!

כאשר הגדולה שלנו החלה לקרוא ספרים באופן עצמוני עשינו מנוי בספריה העירונית. הביקור הדו-שבועי לערך בספרייה נתן גם לי תרוץ לחזור לקרוא מעט. ביום שישי הגעתי עם הגדולה לספריית יד-לבנים בכדי להחליף ספרים. הספרנית בישרה לנו כי פג תוקף המנוי וכי יש לחדשו. היא אמרה כי כעת המנוי ללא תשלום וכי ניתן לקחת רק שני ספרים ולכן אם ברצוננו להמשיך לקחת שלושה ספרים בכל פעם, עלינו לפתוח מנוי נוסף. הסכמנו. מספר המנוי הישן שלנו היה קטן מאלפים ואילו החדש היה גדול מעשרים ואחד אלף! ציינתי בפניה את העובדה שהמספר קפץ במאות אחוזים תוך פחות משנה והיא הסבירה כי "מאז נכנס לתוקפו התיקון החדש לחוק הספריות, אשר בין השאר ביטל את דמי המנוי, ישנם אלפי מצטרפים חדשים בכל חודש לרשת הספריות העירוניות בחיפה" (לא ציטוט מדוייק).

לא בכל יום אנו נתקלים בחוק המשפיע באופן ישיר ומיידי כל-כך על הציבור. התיקון לחוק הספריות התקבל ביוזמת ח"כ מיכאל מלכיאור מתנועת מימד. מספר עיריות, כגון חולון וחיפה, הודיעו כי יתחילו לאכוף את החוק החל מתחילת שנת 2008 ולפחות בחיפה אכן הדבר מיושם (לא ברור לי מתי בדיוק החוק אמור לחייב את שאר העיריות בארץ). אני לא יודע לצטט מחקרים הקושרים בין קריאת ספרים לבין ידע/אוצר מילים/יכולת ביטוי והבעה (ועוד) אבל לי הקשר הוא ברור. הדבר בולט אצל הגדולה שרק היום אמרה "נקלענו לרחוב ללא מוצא" – באמת כדאי לשים תמרור מתאים ברחוב שפרעם (בלוג חינם למי שיודע איפה זה).

בהנחה והמידע אותו מסרה לי הספרנית נכון, ואין כאן איזו אחיזת עיניים, מגיע כל הכבוד לח"כ מלכיאור ולכל מי שקידם את החוק!