כזכור לכם אני עוסק בהנדסת מים. ישנו סיפור עתיק על מפעיל סכר גדול בקנדה שתפקידו היה לאזן בין הרצון לשמור על כמויות מים גדולות במאגר לצורך ייצור חשמל לבין הרצון לשחרר מים מהמאגר בכדי לפנות מקום לשטפונות העלולים להציף את העיירה במורד הסכר. מספרים כי לילה אחד, בסופת גשמים חזקה, לקח המפעיל הימור ולא שחרר מים מהסכר על-פי ההוראות. ההימור הצליח. כמויות מים גדולות נאגרו ויחד עם זאת נמנעה הצפה. למחרת קיבל המפעיל שני מכתבים מההנהלה. הראשון מכתב הערכה עם בונוס כספי על הרווח הגדול שהביא לחברה באגירת המים, והשני, מכתב פיטורין על החריגה מהנהלים וסיכון חיי האדם במורד הסכר.
ועכשיו לענייננו…
ענת קם
על-פי כתב האישום שהוגש נגד ענת קם, נטען כי במהלך שרותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז, אגרה מסמכים מסווגים והעבירה אותם לביתה ללא רשות. מבין כאלפיים מסמכים היו כ- 700 המסווגים סודיים או סודיים ביותר. אם הטענות נכונות הרי שדי ברור כי היה סיכון שהמסמכים יגיעו לידיים הלא נכונות וחיי אדם יהיו בסכנה. על כך יש להענישה.
עוד נטען בכתב האישום כי ענת העבירה מסמכים לעיתונאי אורי בלאו מעיתון הארץ. בלאו פרסם מספר מסמכים ונטען כי אלוף פיקוד מרכז, יאיר נוה, נתן פקודות לחסל מבוקשים בעת מעצר וזאת בניגוד לסייגים מסויימים שהטיל בג"צ. במידה והדבר נכון יש לשלוח לענת קם מכתב הערכה על החשיפה ולהעניש את נותני הפקודות הבלתי חוקיות.
בסופו של יום היתה יכולה ענת להדליף את דבר בעיתיות הפקודות מבלי לגרום לסיכון בטחוני.
אורי בלאו
אורי בלאו עשה מעשה חשוב בחשיפת הפקודות הבלתי חוקיות לכאורה.
ייתכן כי בפרסום המסמכים עצמם (ולא רק את המידע שבם) גרם אורי בלאו לחשיפת המקור שלו אך זה לא העניין המרכזי. הבעיה היא שכנראה לא החזיר בלאו את כל המסמכים הסודיים שברשותו לרשות המדינה ועל כך הוא צריך להיחקר (ואולי להיענש).
צו איסור הפרסום
כבעלים הרשום של כתובת האינטרנט blogli.co.il נושא צו איסור הפרסום אינו זר לי. היו מקרים כולל בנושאי ביטחון. כמו אחרים, על איסור הפרסום ידעתי כבר זמן מה הרי היו פרסומים בנושא. מה שלא היה לי ברור היא הסיבה שבגינה התבקש הצו. אתמול, לפני הסרת הצו, שאלתי כאן בבלוג. הדיון עבר לבאז. בבבקשה להארכת הצו נכתבו סיבות כלליות כמו "בטחון המדינה" והרצון לא "לפגוע בחקירה". אני מקוה שהדברים הוסברו בעל פה לשופטת. אתמול נכתב כי הפרקליטת טענה כי הפרסום עלול לפגוע בחקירה עקב הצורך לחקור את בלאו, שנמצא בחו"ל. אני מניח כי מדובר בנושא המסמכים שאולי עדיין נמצאים ברשותו. אם הוא אכן מחזיק מסמכים סודיים יש הגיון מסויים באיסור הפרסום. יחד עם זאת, ברגע שהעסק דלף והפרסומים בארץ ובעולם עברו מסה קריטית היה מקום לבטל את האיסור. גורמי החקירה לא היו צריכים לחכות שתוגש בקשה להסרת הצו. אין למנוע פרסום של מידע ללא סיבה מוצדקת וברגע שזו אינה מתקיימת חובה להסיר את הצו.
הפרסום ברשת
לא יעזור לאף אחד. אפשר למנוע פרסום נקודתי אך לא ניתן לעצור את הפרסום בבלוגים, בפורומים, בפייסבוק או בטוויטר (אגב סוף סוף גם אני פתחתי חשבון בטוויטר – blogli@).
אבל מה הסיבה שבגינה נעשים הפרסומים האלו כאן בארץ? מה קרה לכל אותם בלוגרים? העלימו את ענת קם? דחפו אותה לצינוק ולא הודיעו לאף אחד? היא נחקרה, יש לה עורך דין (עכשיו גם אחד בעל קשרים אצל שרים שסייעו בשחרור בנו העיתונאי מהמעצר המצרי), רבים ידעו מה קורה איתה והיא שוחררה למעצר בית. סך הכל איסור פרסום. זה איראן זה? על מה לכל הרוחות אתם מדברים? האם איזה בלוגר קיבל שיחה משייקה, רני או סטיב? בחורינו הטובים מהשב"כ אשר מופיעים ברשימת עדי התביעה במשפטה של ענת.
היה מועיל לכולנו אם במקום לרוץ ולספר לחברה הייתם מציפים את פרשת האלוף יאיר נוה ולא את פרשת ענת קם. כן, אני יודע, זה לא סקסי כמו לדווח איך פגעו לנו בחופש הביטוי. עלאק.
החיסולים
חיסול מחבלים אינו דבר חדש. לדעתי הוא כלי חשוב במלחמה בה אנחנו נמצאים ויש אף לעשות בו שימוש נרחב יותר. טוב שיידע כל מחבל שבמידה וייראה בציבור, חייו בסכנה. אגב, אני לא זוכר מקרה שבו נטען כי מי שחוסל לא עסק בפעילות טרור.
יאיר נוה
עד כמה שאני מסכים עם ביצועי חיסולים אני מתנגד לחלוטין לפעילות בלתי חוקית. לא אלוף הפיקוד קובע מה חוקי ומה לא. ברגע שהטיל בג"צ סייגים על פעילות כלשהי חובה על כולנו לכבד את הפסיקה ולפעול על-פי החוק. מי שעבר על חוק צריך להיענש.
שם הפרשה
בזמנו נתנו הרשויות לפרשה את השם "עקיפה כפולה". לפני הסרת צו הפרסום נאמר "פרשה בטחונית". לאחר הפרסום זוהי "פרשת ענת קם". למעשה זוהי "פרשת יאיר נוה".
