טוב שלא זרקתי את האקספלורר 6

בזמן האחרון גבר הקמפיין לשדרוג הדפדפן הישן של מיקרוסופט – אקספלורר 6 (IE6). כבר מזמן שלא מותקנת על המחשב הראשי שלי (מחשב נייד) הגרסה הישנה הזו אלא אני משתמש בעיקר בשועל. כשצריך אני משתמש בגרסה מתקדמת יותר של האקספלורר (עד לאחרונה גרסה 7 וממש לאחרונה גרסה 8). בחודש האחרון התקנתי גם את כרום של גוגל אבל אני לא משתמש בו.

כל 15 לחודש אני משלם באתרי הממשלה את מקדמות מס ההכנסה, מע"מ וביטוח לאומי. מעולם לא הצלחתי לשלם באתרים אלו בעזרת השועל אבל האקספלורר 6 וגם 7 תמיד עבדו היטב. ביום ראשון בלילה, כשרציתי לשלם, הסתבר לי שאני לא מצליח לשלם דרך אקספלורר 8 וגם לא דרך הכרום. לא יודע אם זו היתה בעיה מקומית אבל זו העובדה.

למזלי, על המחשב השולחני הישן שלנו, שמשמש בעיקר את הבנות, מותקן אקספלורר 6. איזה כיף לשלם 🙂

שלחתי פניה בנושא להנהלת האתר. אני מקווה שתמיכה במגוון דפדפנים יבוא בהקדם.

רק לידיעה – השימוש באקספלורר 6 בבלוגלי עמד בחודש האחרון על כ- 18% לעומת אוגוסט 2008 בו היה אחוז השימוש כ- 30%.

אופטופיק – מי יודע מדוע לא ניתן לשלם באתרי הממשלה סכומים מעל 10,000 ש"ח בכרטיס אשראי?

עידכון 23/08/2009: קרן פיצ'וטו, מצוות אתר gov.il, שלחה לי את התגובה הבאה:

מומלץ לבצע תשלומים עם אקספלורר 6 או 7. באקספלורר 8 תיהיה תמיכה מלאה בשבועות הקרובים. גוגל כרום לא נתמך כלל ופייר פוקס נתמך באופן חלקי.

הידעתם: צימחונים לא קוראים יותר בשרותים מאשר שאר האוכלוסיה

אני קורא לא מעט מאמרים אבל זה די נדיר שאני נתקל בכזו פנינה ועוד מבית היוצר הישראלי. מספר רופאים (כולל איש סגל של בית ספר לרפואה בטכניון) פרסמו מאמר בנושא "הרגלי הקריאה בשרותים של ישראלים בוגרים"(Toilet reading habits in Israeli adults).

אני מוצא את זה די משעשע שאנשים שלמדו קרוב לעשרים וחמש שנים מנפיקים את המשפט הבא:

Most of the subjects stay in the toilet for the duration of the defecation. Nevertheless, 27% leave the toilet only after they have finished their reading/playing.

עבור מי שסקרן:

  • כ- 50% קוראים בשרותים.
  • מעל 60% מהגברים וכ- 40% מהנשים קוראים בשרותים.
  • חילונים קוראים יותר מדתיים.
  • עובדי הצווארון הלבן, סטודנטים וחיילים קוראים יותר ממובטלים ועובדים לא מקצועיים.
  • לא נמצא קשר בין מקום הלידה, איזור מגורים, צמחונות ושימוש ברפואה אלטרנטיבית לבין קריאה בשרותים.

מי שרוצה לקרוא את המאמר המלא יקבל עותק במייל.

טיול עם ילדים – תל דן, נחל חרמון תחתון, שניר, חורשת טל ועוד

לפני כחודשיים טיילנו באיזור עין גדי וכעת חזרנו מטיול בן ארבעה ימים באיזור הצפון. איזור הגליל העליון מוכר לי היטב מתקופות מילואים ארוכות אך טיול עם ילדים היא חוויה שונה ומהנה.

התחלנו ביום ראשון לקראת הצהרים בטיול בשמורת תל-דן. המסלול קליל, המון צל אך המים קפואים. הייתי בשמורה הזו לפני כשנתיים וללא ספק השנה הזרימה בנחל, כמו גם בנחלים הנוספים בהם בקרנו, חזקה יותר. בשמורה יש עץ הנקרא העץ של פו על שם ציורי העצים של מילן בספרי פו הדוב.

העץ של פו - שמורת תל דן

אחר הצהרים, לאחר ליקוק גלידה במקדונלדס (ארבע בעשר), הגענו לבית הארחה בתל-חי. נתחיל מהסוף – המקום לא מומלץ! שטח בית ההארחה יפה ומטופח. מדשאות גדולות ונוף מקסים אך החדרים צפופים מאד, לא נקיים ובעלי ריח לא מלבב.

בהתאם להמלצה מקולגה מקומית קפצתי לפיצריה משפחתית נחמדה בקרית שמונה בשם הפיצה שלי. פיצה משפחתית משובחת, כולל תוספות ובקבוק שתיה עולה 55 ש"ח. ארוחה משפחתית על הדשא ברוח הנעימה סגרה את היום. ארוחת הבוקר בבית ההארחה די עלובה. באמת שאין לנו דרישות מוגזמות ולמרות שקשה לקלקל חביתה, נרשמה הצלחה בכך. בנוסף הירקות עייפים. טוב, נפסיק לקטר, באנו להנות.

טיפ: הגיעו למסלולים לפני 10 בבוקר. פשוט אין אנשים והמסלול יהיה כמעט פרטי. כשתסיימו תראו את המוני המטיילים עומדים בתור.

בשני בבוקר נסענו לנחל חרמון תחתון. הכניסה נמצאת מזרחה מקיבוץ שדה נחמיה. פניה ראשונה שמאלה לדרך עפר ולפי השילוט עד לחניון האקליפטוסים. המים נעימים, הזרימה חזקה. מומלץ להביא כלי ציפה כמו אבובים או מזרוני ים (פשוטים עולים 10 שקלים ומתאימים מאד). המסלול כולו בצל וניתן בכל רגע לעלות על הגדה ולצעוד חזרה לרכב בשביל נוח.

נחל חרמון תחתון

בדרך תמצאו גם חבלי טרזן:

נחל חרמון תחתון

את שעות הצהרים המאוחרות העברנו בשיט קייקים בכפר בלום. לאחר סיור בנחלי האיזור התרשמנו שהמסלול של קייקי הגושרים מהנה יותר אבל הילדים נהנו בכל מקרה.

את ארוחת ערב בילינו במסעדה מזרחית בשם למאר (לשעבר רוזמרין. טלפון 04-6997808) הנמצאת בכניסה הדרומית של בית הילל ונקראת על שם בתו של בעל הבית. מנה עיסקית המוגשת כל היום עולה 40 ש"ח וכוללת מבחר סלטים, שני שיפודים, תוספות וקינוח (ללא שתיה). טעים וזול.

בשלישי בבוקר קפצנו לשמורת נחל שניר הסמוכה. במידה ותגיעו מוקדם תקבלו נחל פרטי ותוכלו לרבוץ לאורך הנחל ללא צפיפות. אנחנו השארנו מכונית אחת בסוף המסלול בחניון של קייקי הגושרים (תשאלו בכניסה לשמורה במידה ואתם לא מוצאים) ובכך חסכנו הליכה חזרה שהיא ברובה ללא צל. המסלול נוח וקל, צל רב ומים נעימים מאד. מתאימים בדיוק למלחמות מים.

מלחמת מים בנחל שניר

בשעות הצהרים חלק מהילדים רצו ללכת להחליק על הקרח במרכז קנדה במטולה. הגדולה ואני יצאנו לחפש קצת תרבות. התכוונו לנסוע למוזיאון האדם הקדמון בקיבוץ מעיין ברוך אך מהשילוט הסתבר כי שעות הפתיחה הן בין 9 ל- 12 בבוקר. למזלנו במקרה המוזיאון היה פתוח ונהננו מהדרכה מרתקת של אמנון, האיש שמאחורי המקום.

לאחר הסיור במזיאון קפצנו לביקור באנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים אשר נמצאת ליד שאר ישוב מול הכניסה לקיבוץ דפנה. מקום יפה ומטופח ומומלץ להגיע גם בשעות החשכה שכן במקום תאורה מעניינת. כך עשינו לאחר ארוחת הערב במסעדת פוקצ'ה המשובחת.

ביום הרביעי נסענו לנוח בשמורת חורשת טל. המקום נמצא בלב חורשת אלונים ענקיים כך שיש המון צל ודשא רחב ידים. הילדים שמחו מתעלות המים הקרירים, בריכת השחיה ממימי הנחל, מגלשות מים לקטנים ולגדולים (לגדולים בתשלום נוסף של 10 ש"ח ל- 5 גלישות).

שמורת חורשת טל

חזרנו עייפים אך מרוצים 🙂

האם כלכליסט עורך את בנק ישראל?

אמנון אטד מכלכליסט פרסם שלשום כתבה בכותרת "הסוד של פישר: איפה משקיע בנק ישראל את יתרות המט"ח העצומות שצבר" ובה, בין השאר, העביר ביקורת על השקיפות, או חוסר השקיפות, של הבנק אודות מדיניות ההשקעות של הר הדולרים אותו קנה סטנלי פישר בשנה האחרונה.

בנק ישראל לא אהב את הביקורת ופרסם הודעה לעיתונות שכותרתה היא "בתגובה לפרסום המטעה על ניהול יתרות המט"ח של בנק ישראל". כלכליסט היו הוגנים וצרפו בתחתית הכתבה קישור לקובץ וורד של ההודעה בשלמותה. או כמעט בשלמותה.

הפסקה השניה בהודעה כפי שכלכליסט פרסמו היא:

החל משנת 2000 מפרסם בנק ישראל דיווח מפורט על ביצועי תיק היתרות ואופן ניהול היתרות. הדוח מפורסם באמצעות הודעה לעיתונות ואף זוכה לפרסום בתקשורת.

כלכליסט השמיטו רק משפט אחד מהמקור (ההדגשה והצבע שלי):

החל משנת 2000 מפרסם בנק ישראל דיווח מפורט על ביצועי תיק היתרות ואופן ניהול היתרות. הדוח מפורסם באמצעות הודעה לעיתונות ואף זוכה לפרסום בתקשורת. הדוח נגיש לציבור (כולל לאנשי "כלכליסט") באתר הבנק:
http://www.bankisrael.gov.il/publheb/publhslf.php?misg_id=27

בכלכליסט כנראה החליטו לצנזר את העברת הביקורת של בנק ישראל.

טוויטר תחת מתקפה

בדרך כלל אני כל היום שומע:

טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר, טוויטר …

אז טוויטר למטה כבר שעתיים ונמצא תחת מתקפת dos (לפחות ככה נטען). נחכה לכתבות כמו שמופיעות בכל פעם שגימייל למטה.

מה הקשר בין כוכב נולד והמאגר הביומטרי?

אתמול פורסם בכלי התקשורת כי נפל דבר. אדם עומר, אחד המתמודדים בתוכנית כוכב נולד, פרש מהתחרות עקב הגילוי כי הוא צעיר מדי על-פי כללי התחרות (ynet, mako).

התוכנית כוכב נולד מעניינת אותי כקליפת השום אבל הפעם הנושא מעניין. מה שמיוחד היא הדרך בה נתגלה הגיל האמיתי של עומר. הבלוגר עומרי חיון חשף את המידע מתוך מאגר המידע של משרד הפנים אשר מסתובב לו ברשת.

ככה זה שמידע פרטי דולף. עכשיו גבשו דעה בנושא המאגר הביומטרי.

חוק המאגר הביומטרי – גבשו דעה ברבע שעה

חוק המאגר הביומטרי מגיע אל הישורת האחרונה. בימים הקרובים יעלה החוק להצבעה בכנסת בקריאה שניה ושלישית. זו כנראה ההזדמנות האחרונה של מתנגדי ותומכי החוק להשפיע על המחוקק. איך אפשר להביע את דעתכם? פשוט מאד. ניגשים לרשימת חברי הכנסת ובוחרים שניים שלושה שאתם מחבבים, שולחים להם פקס, מייל או sms ומביעים את דעתכם.

השאלה הגדולה היא מהי דעתכם? במידה ועדיין לא גיבשתם דעה אני ממליץ לכם לעשות זאת בעזרת דוח שהוכן על-ידי מרכז המחקר והמידע בכנסת (ממ"מ). הדוח נקרא "אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים – סקירה משווה" והוא זמין להורדה בגרסת pdf.

הדוח כולל רקע כללי המסביר מהי ביומטריה, מהם אמצעי זיהוי ביומטריים, מהן מטרות החוק המוצע וכן מהן הטכנולוגיות הביומטריות על יתרונן וחסרונן. בשולי המבוא מובאים עיקרי הטיעונים של מתנגדי החוק.

החלק החשוב ביותר לדעתי הוא הפרק של הסקירה המשווה (פרק 3). אנסה לצטט את עיקרי הדברים ולהוסיף את דעתי. מתוך המבוא:

דומה כי בשנים האחרונות מתרחש תהליך הדרגתי של התרבות הצרכים והמטרות שלשמם הטכנולוגיה הביומטרית משמשת כאמצעי לזיהוי ואימות נתונים על זהותו של אדם; בד בבד, מתרחבות קבוצות האוכלוסין שהשימוש בטכנולוגיה זו מכוון כלפיהן.

הטכנולוגיה הביומטרית משמשת ברחבי העולם, מזה שנים רבות, לזיהוי פלילי. בשנים האחרונות נפוץ השימוש לצורך בקרה על מעבר בין מדינות ועל תנועת מהגרים. הרחבת השימוש תהיה כאמצעי זיהוי ממשלתי המיועד לכלל אזרחי המדינה ותושביה.

המדינה היחידה שנמצא כי תעודת זהות הכוללת טביעה ביומטרית היא בגדר מסמך זיהוי מחייב בה לכל אזרח היא הונג- קונג. בחלק מהמדינות הנסקרות במסמך, ובהן בריטניה, גרמניה, הולנד וצרפת, יש תוכניות בשלבי תכנון ויישום שונים להנפיק תעודות זהות ביומטריות. כיום אין במדינות אלו הוראה המחייבת כל אזרח להוציא תעודה כזאת.

ההדגשה שלי. כלומר ישראל תהיה המדינה השניה.

יובהר כי הנפקת תעודה ביומטרית, דהיינו מסמך שיש בו שבב אלקטרוני ובו נתונים ביומטריים, אינה מחייבת את שימורם של אותם נתונים במאגר מידע מרכזי. מהסקירה עולה כי הכללת טביעה ביומטרית במאגרי מידע לאומיים היא סוגיה הנדונה בשנים האחרונות בכמה מדינות. כיום אין מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע שבו שמורות טביעות ביומטריות של כלל אזרחי המדינה או תושביה.

ההדגשה הפעם במקור.

הארגון הבין-לאומי לתעופה (ICAO), שהוא סוכנות האו"ם הממונה על נושא זה, קבע בשנת 2003 , לאחר דיונים שנמשכו קרוב לעשור, את התקן הבין-לאומי לדרכונים. לפי התקן, עד אפריל 2010 ינפיקו כל המדינות מסמכי זיהוי אלקטרוניים שאפשר לקרוא באופן אוטומטי. מסמכי הזיהוי התקניים כוללים טביעה ביומטרית בטכנולוגיה של זיהוי תווי פנים, שהארגון המליץ עליה כטכנולוגיה הביומטרית המועדפת לצורך זה. אפשר להוסיף לכך טביעה ביומטרית נוספת של אצבע או קשתית העין. התקן מחייב כי נתוני הטביעה הביומטרית יישמרו בכרטיס בשבב ממוחשב, אך איננו עוסק ביצירת מאגר מידע של נתונים אלו ובשמירת הנתונים בו. 53 מדינות מתוך 190 מדינות הקשורות לארגון בחוזה הנפיקו בשנת 2008 דרכונים אלקטרוניים, ו 80%- מכ- 115 מיליון דרכונים המונפקים בכל שנה ברחבי העולם הם מסוג זה.

העולם הולך לכיוון של זיהוי ביומטרי בדרכונים בהם ישמר המידע על השבב אך כאמור אין צורך במאגר מרכזי לצורך כך. אני לא רואה ברירה לישראל אלא להצטרף למהלך. "כיום כל מדינות האיחוד מחויבות להנפיק דרכונים אלקטרוניים לאזרחיהן".

אז מה קורה במדינות השונות? האיחוד האירופי מחזיק מספר מאגרי מידע ביומטריים אבל לא של אזרחי האיחוד. אירודק הוא מאגר ממוחשב שמאוחסנות בו טביעות אצבעות של מבקשי מקלט, מסתננים ושוהים בלתי חוקיים. המידע נמחק מהמאגר לאחר מספר שנים (תלוי במקרה). VIS היא מערכת לאיסוף ולאגירה של מידע, ובכלל זה טביעה ביומטרית, על כלל מבקשי האשרות למדינות האיחוד. המידע מהמאגר ימחק לכל המאוחר תוך חמש שנים.

בארצות הברית אין בכלל מרשם אוכלוסין פדרלי. הממשל הפדרלי מעוניין שהמדינות ינפיקו רשיונות נהיגה רק למי שברשותו אמצעי זיהוי מספק לקביעת זהותו אך לא נקבע שחובה לכלול מידע ביומטרי. המהלך נתקל בהתנגדות במדינות. במדינת ג'ורג'יה התקבל חוק האוסר איסוף טביעות אצבעות לצורך הנפקת רשיונות נהיגה ויצאה הוראה למחוק טביעות אצבעות מן המאגר הקיים. למרות ההתנגדות למערכת זיהוי כלל לאומית יש בארה"ב מאגרי מידע שכלול בהם מידע ביומטרי. US-VISIT היא מערכת המיועדת לאזרחים זרים בלבד ולא לאזרחי ארה"ב. מדובר על המבקשים להיכנס למדינה. (גילוי נאות: בכניסה האחרונה שלי לארה"ב מסרתי תביעת אצבע ותמונה).

המשרד לביקורת המדינה של ארצות-הברית (United States Government Accountability Office) מלווה את תוכנית ה- US-VISIT מאז הקמתה. בדוח של גוף זה מיולי 2007 נמצא כי יש בתוכנית ליקויים חמורים באבטחת המידע, שבגינם מידע רגיש ומידע שאפשר לקשר לאדם פרטי נתונים בסיכון מוגבר לחשיפה, לשינוי, לשימוש לרעה ולהשמדה בידי גורמים לא מוסמכים. פעולות אלו אף עלולות להיעשות בלי שיהיה אפשר לגלות שנעשו.

בנוסף קיים מאגר של ה- FBI הכולל טביעות אצבע ורישום פלילי של 55 מליוני פושעים וחשודים והוא כיום המאגר הביומטרי הגדול בעולם.

בריטניה הולכת לכיוון של מאגר ביומטרי לאומי:

בסיומו של ההליך המטרה היא שפרטי הזהות, לרבות מידע ביומטרי, של כל האזרחים הבריטיים והנתינים הזרים שהונפקו להם מסמכים כאמור, יישמרו במרשם הזיהוי הלאומי.

יצוין כי בשנתיים האחרונות ערך משרד הפנים בבריטניה שורה של סקרים לבדיקת עמדות הציבור כלפי התוכנית להקמת מערכת זיהוי לאומית על מרכיביה, ובכלל זה תעודות הזהות הביומטריות. בסקר האחרון, שנערך באוגוסט 2008 , עלה כי רוב הציבור תומך בתוכנית.

אין בחוק הוראה המחייבת כל אזרח או תושב להיות רשום במאגר אבל כל מי שירצה תעודת זיהוי או דרכון יהיה חייב לעשות זאת.

בגרמניה מונפקים דרכונים הכוללים מידע ביומטרי אך המידע אינו נשמר במאגר מרכזי אלא רק בשבב שעל הדרכון. גרמניה מתכננת להנפיק משנת 2010 ואילך תעודות זהות אלקטרוניות הכוללות טביעה ביומטרית בטכנולוגיה של זיהוי תווי פנים (באמצעות תמונה) וטביעות אצבעות.

בהולנד עלתה הצעת חוק להקמת מאגר ביומטרי והנושא נמצא כרגע בדיון.

את הונג-קנג כבר הזכרתי שכן היא המדינה היחידה המחייבת נשיאת תעודת זיהוי ביומטרית והמידע הנ"ל נשמר במאגר מרכזי.

בצרפת מונפקות תעודות זיהוי ללא מידע ביומטרי אך בעת הרישום נלקחת טביעת אצבע והיא נשמרת בצורתה הלא דיגיטלית במרשם מרכזי. רק לשופט יש גישה למידע זה. כעת נדונה הצעה לשמור במאגר אנונימי מידע ביומטרי. לא הצלחתי להבין לשם מה?

סיכום אישי

בית המשפט האירופי לזכויות אדם (זה שישראל מאד אוהבת) כתב:

שמירת טביעות אצבעותיו של אדם בידי הרשויות, אף שמדובר באמצעי אובייקטיבי שאינו ניתן להפרכה, עלולה כשהיא לעצמה להעלות חששות בכל הנוגע להיבטים חשובים של שמירה על הפרטיות.

מקריאה של המסמך עולה כי ברוב העולם יש הסכמה על הנפקת תעודות זיהוי ודרכונים הכוללים מידע ביומטרי אך מידע זה לא ישמר במאגר מרכזי. אני נוטה להסכים ולקבל את הטיעונים.

עיתונאי ועורך דין נכנעו לאיומי תביעת דיבה

בימים האחרונים זעקו כותרות הבלוגים על האיומים בתביעה שקבלו שני בלוגרים. בפוסט זה אני רוצה להזכיר ששני הבלוגרים המדוברים הם (גם) עיתונאי ועורך-דין.

הפרשה החלה כאשר אפי פוקס פרסם פוסט בבלוג של גל מור בכותרת: "חשיפה: מדוע חבר הכנסת שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?". למרות שמכותרת הפוסט ניתן להבין כי התשובה לשאלה נמצאת בתוכו אין הדבר בדיוק כך. אפי מעלה חשד שקיים קשר בין מאיר שטרית לחברת OTI שהינה בעלת אינטרס בהקמת המאגר. זמן קצר לאחר פרסום הפוסט קיבל גל מור מרותי שטרית (אשתו של מאיר שטרית) איום בתביעת דיבה על סך שלושה מליון ש"ח. בעקבות דין ודברים כלשהו הוסכם כי הפוסט יוסר ותפורסם התנצלות ותגובת המשפחה.

התופעה של איום בתביעה שנועד להפחיד את המפרסם איננה חדשה. ברוב המקרים השיטה עובדת. לדוגמה היה מקרה שאדם שלא היה מרוצה משרות שקיבל בחנות מסוימת כתב על כך פוסט עוין במיוחד. בעלי החנות איימו בהגשת תביעה והפוסט הורד. ברור כי האדם הרגיל (או הבלוגר הרגיל אם בכלל יש חיה כזו), בקבלו מכתב מפחיד מעו"ד, נבהל ורק רוצה למצוא דרך להעלים את הבעיה – ברוב המקרים יסיר את הפרסום. מעטים הם אלו שבכלל יפנו לעו"ד, ילמדו את הנושא וירצו להתמודד מול האיום. כתבתי על כך בעבר בעקבות מספר מקרים שקרו כאן בבלוגלי.

ולכן, אך טבעי היה לראות שגל ואפי החליטו להוריד את הפוסט ולפרסם את ההתנצלות. אלא מה? לדעתי, גל ואפי אינם "הבלוגר הרגיל". מדובר בעיתונאי ועורך דין.

גל מור הוא, בין השאר, עיתונאי שהיה עורך ערוץ המחשבים ב- Ynet ואפי פוקס הוא עו"ד שהתמחה בתחום הטכנולוגי ומכיר היטב את נושא תביעות הדיבה באינטרנט. לדעתי יש מקום לצפות כי אנשים עם רקע כזה יהיה מסוגלים לעמוד מאחורי הפרסומים שלהם. הן מבחינה עובדתית (כעיתונאי) והן מבחינה משפטית (כעו"ד).

לסיכום, ההצגה של גל ואפי כשני בלוגרים שקיבלו איום והתקפלו איננה מדוייקת. לדעתי יש לשפוט את המקרה על בסיס ההנחה שעיתונאי ועו"ד קבלו איום והתקפלו.

הערות וגילוי נאות:

  • מכיוון שגל ואפי טרם פרסמו את כל הפרטים על הפרשה ייתכן שישנו מידע שישנה את דעתי.
  • ברור לי שזכותם של גל ואפי לעשות כרצונם. הם לא חייבים לי או לכל אחד אחר מאום. אני לא יודע אם יש להם זמן ומשאבים להתמודד מול תביעה אם בכלל המקרה היה מגיע לבית המשפט (מסופקני).
  • אני מכיר את אפי באופן אישי מעל שנתיים ומעריך אותו מאד. למרות שאת הליווי המשפטי לבלוגלי נותן עו"ד ישי שנידור, אפי תמיד עזר בשיחות ייעוץ ועידוד ועל כך אני מודה לו.

אקדח ספורטיבי בטקס סיום המכביה

בטקס סיום המכביה, שנערך ביום חמישי האחרון, צפה לפחות אדם אחד – אבא שלי. להפתעתו הוא ראה, בדקה ה- 29 של המופע, תצוגת קרב מגע הכוללת בין השאר שליפת אקדח של אחד המציגים. האם זהו ספורט חדש או שמא זוהי השפעתה של התרבות הישראלית על מפעל הספורט?

לא הצלחתי להוציא את הוידאו מהאתר של הערוץ הראשון אז הנה שלוש תמונות הממחישות את המיצג:

gun-1.JPG

gun-2.JPG

gun-3.JPG

התחרפנו לגמרי שם במכביה.

מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות

רבים מכירים את התופעה של ילד קטן המגיע לגן וצורח עד השמיים שאינו מוכן להישאר ללא ההורים. כשהגדולה שלנו היתה קטנה והלכה לגן הראשון שלה, היה שם ילד אחד שכל יום היה בוכה כך רק בהבדל אחד קטן. הוא לא היה מוכן לעזוב אחר הצהרים את הגן או ליתר דיוק את הגננת אירה. אותו ילד נכנס לגן בערך בגיל שלושה חודשים ושהה בו כל יום משעה שבע בבוקר ועד חמש וחצי (במקרה הטוב). לעיתים אירה היתה לוקחת אותו הביתה עד שההורים היו מגיעים מהעבודה. כשההורים יצאו לחופש, אירה היתה גרה בביתם ומטפלת בילדים.

כשאני ההייתי קטן מאד אמא שלי נשארה בבית ולא יצאה לעבודה. לאחר שגדלנו קצת היא חזרה לעבוד בחצי משרה ובהמשך גם במשרה מפוצלת. באופן כללי מספר האמהות שלא עבדו היה רב יותר מהיום וחלק מאלו שכן עבדו עשו זאת במשרה חלקית.

המצב היום שונה. נשים רבות יותר יוצאות לעבוד מסיבות שונות. חלקן מהרצון "להגשים את עצמן" ולפתח קריירה, אך למיטב הבנתי, חלקן הגדול, עושה זאת בעיקר מטעמים כלכליים. אם לפני ארבעים שנים מעמד הביינים היה יכול להסתדר עם משכורת אחת, הרי שהיום נדרשות לכך שתיים.

בעקבות המקרה של ורד פרי, שבקשה להכיר בהוצאות ההשגחה על ילדיה כהוצאה מוכרת לצורך קבלת הקלות מס, נערך דיון ציבורי באשר לאופן יישום הפסיקה. ארגוני הנשים, ונעמ"ת בראשם, בקשו "מימון מלא למעונות היום, למשפחתונים ולצהרונים לילדים מגיל שלושה חודשים ועד שמונה שנים". לבסוף הושגה פשרה מסויימת, לא מעט בזכות ח"כ ציפי חוטובלי, ובמסגרתה יוגדל הסבסוד למעונות יום, משפחתונים וצהרונים בסך 320 מיליון שקל. בנוסף יוקצה סכום כסף לבניית מעונות יום חדשים. בסופו של יום, יותר ילדים יוכלו לשהות במסגרת כלשהי בזמן שהוריהם הולכים לעבוד.

וכאן אני רוצה לשאול: האם אנחנו כחברה רוצים לעודד את המצב שבו שני ההורים הולכים לעבוד במשרה מלאה והילדים הקטנים נמצאים במסגרת כלשהי שאיננה התא המשפחתי? אני לא בטוח שכן.

אין לי יכולת לבסס את הדברים מבחינה מחקרית (אולי נדב יכול לעזור בנושא) אבל ההרגשה שלי, וגם ממה שאני רואה בסביבה, היא שילדים המבלים יותר שעות במסגרת המשפחתית מתפתחים בצורה יותר טובה מילדים השוהים שעות ארוכות במסגרות חינוך כאלה ואחרות. זו כמובן הכללה וכפי שאמרתי, אין לי יכולת לבסס את הטענה מעבר לדעה/הרגשה.

כמובן יש צורך להתייחס לקבוצות הגיל השונות של הילדים. לאחר הלידה הנשים נמצאות בחופשת לידה של כשלושה חודשים. לאחר מכן זכאית האם העובדת להישאר בבית, ללא תשלום, עד שנה מזמן הלידה (גם האב יכול לצאת לחופשת לידה וחופשה ללא תשלום). בשנה זו מחוייב המעסיק לשמור עבורה את משרתה. כלומר המחוקק מכיר, בצורה מסויימת, שיש יתרון שהתינוק ישהה עם הוריו.

במאמר שפורסם "בסיינטיפיק לאישה" מצוטטת ד"ר לאה אופיר, ראש המסלול לגיל הרך במכללת בית ברל:

מחקרים שהשוו בין ילדים שהקדימו להיכנס לגן לכאלה שנכנסו בגיל שנתיים, לא מצאו שילדים שנכנסו לגן מוקדם מפותחים יותר מבחינה קוגנטיבית. לעומת זאת גילו המחקרים שילדים אלה נוטים לפתח קשיים רגשיים וחברתיים.

מגיל שנתיים עד ארבע (בגיל חמש נכנסים לגן חובה) דעת הרוב היא שישנו יתרון לילדים בשהייה במחיצת בני גילם. השאלה כמה שעות ביום? לדעתי עדיף שהילד ישהה עד חצי יום במסגרת חיצונית ולאחר מכן יחזור למסגרת המשפחתית. ראשית סיכוי סביר שיקבל ארוחת צהרים טובה יותר. שנית אני חושב שהוא יוכל לנוח בשקט מספר שעות ולא יצטרך "להתרגל" לזמזום השורר בגן בשעות השינה. כך יתעורר נינוח יותר לפעילות אחר הצהרים.

בכיתות הנמוכות של בית הספר, עד שהילדים הופכים לעצמאיים ואינם זקוקים למסגרת שתשגיח עליהם, עדיפה גם היא לדעתי המסגרת הביתית מהצהרים. מספר דעות בנושא ניתן לקרוא באתר אופקים חדשים. אני חושב שלהורים ישנה אפשרות טובה יותר לעקוב אחר ההתפתחות הלימודית של הילד. לעזור לו במידת הצורך בשיעורים, לעודדו לקריאה וכו'. לדוגמה, יש לי הרגשה שילדים אשר שוהים בצהרונים קוראים פחות אבל זה לא מבוסס. (סיכום מחקרים בנושא חשיבות הקריאה)

אז יגידו לי שזה לא רלוונטי. הרי אנשים צריכים ללכת לעבוד. אין ברירה. אני מבין זאת וזה ברור שכרגע זה המצב. אבל אולי צריך להפנות חלק מהאנרגיה המושקעת במאבק למען מימון מלא של מעונות וצהרונים לטובת מאבק למען הגדלת שעות השהייה של הילדים עם הוריהם (ולא להיפך)? אני לא מתיימר לומר שיש לי פתרונות בנושא אבל אולי כמה רעיונות כלליים:

  • רבות דובר על הארכת משך חופשת הלידה ולאחרונה היא אף הוארכה בשבועיים. חופשת הלידה היא כלי מרכזי בחזרת האישה לעבודה אך ברור לי שעלות החופשה היא גבוהה. באופ לא מדוייק להחריד נכפיל את מספר הלידות בשנה (בערך 150 אלף) במספר בנשים העובדות (נגיד 50%) ובשכר החודשי (נגיד 5,000 ש"ח). נקבל 375 מליון ש"ח בשנה עבור תוספת של חודש חופשת לידה. שווה להיאבק בנושא.
  • חצי משרה או משרה חלקית אלו מונחים שכמעט נעלמו. כדאי לנסות להחזירם. בעבודות רבות ניתן לפצל תפקיד בין מספר עובדים. אולי ניתן לתת תמריצים מסויימים בנושא להורים לילדים צעירים או למעסיקים.
  • אולי למסגרות מאד קטנות כמו משפחתונים של שלושה ילדים יש איזה יתרון לילדים על-פני גנים גדולים יותר ואפשר לעודד זאת. הכוונה לא ליום שלם.
  • אחשוב על עוד…

אלו היו מחשבות לא מסודרות על נושא הקלות המס על מטפלות ומעונות.