חוק המאגר הביומטרי מגיע אל הישורת האחרונה. בימים הקרובים יעלה החוק להצבעה בכנסת בקריאה שניה ושלישית. זו כנראה ההזדמנות האחרונה של מתנגדי ותומכי החוק להשפיע על המחוקק. איך אפשר להביע את דעתכם? פשוט מאד. ניגשים לרשימת חברי הכנסת ובוחרים שניים שלושה שאתם מחבבים, שולחים להם פקס, מייל או sms ומביעים את דעתכם.
השאלה הגדולה היא מהי דעתכם? במידה ועדיין לא גיבשתם דעה אני ממליץ לכם לעשות זאת בעזרת דוח שהוכן על-ידי מרכז המחקר והמידע בכנסת (ממ"מ). הדוח נקרא "אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים – סקירה משווה" והוא זמין להורדה בגרסת pdf.
הדוח כולל רקע כללי המסביר מהי ביומטריה, מהם אמצעי זיהוי ביומטריים, מהן מטרות החוק המוצע וכן מהן הטכנולוגיות הביומטריות על יתרונן וחסרונן. בשולי המבוא מובאים עיקרי הטיעונים של מתנגדי החוק.
החלק החשוב ביותר לדעתי הוא הפרק של הסקירה המשווה (פרק 3). אנסה לצטט את עיקרי הדברים ולהוסיף את דעתי. מתוך המבוא:
דומה כי בשנים האחרונות מתרחש תהליך הדרגתי של התרבות הצרכים והמטרות שלשמם הטכנולוגיה הביומטרית משמשת כאמצעי לזיהוי ואימות נתונים על זהותו של אדם; בד בבד, מתרחבות קבוצות האוכלוסין שהשימוש בטכנולוגיה זו מכוון כלפיהן.
הטכנולוגיה הביומטרית משמשת ברחבי העולם, מזה שנים רבות, לזיהוי פלילי. בשנים האחרונות נפוץ השימוש לצורך בקרה על מעבר בין מדינות ועל תנועת מהגרים. הרחבת השימוש תהיה כאמצעי זיהוי ממשלתי המיועד לכלל אזרחי המדינה ותושביה.
המדינה היחידה שנמצא כי תעודת זהות הכוללת טביעה ביומטרית היא בגדר מסמך זיהוי מחייב בה לכל אזרח היא הונג- קונג. בחלק מהמדינות הנסקרות במסמך, ובהן בריטניה, גרמניה, הולנד וצרפת, יש תוכניות בשלבי תכנון ויישום שונים להנפיק תעודות זהות ביומטריות. כיום אין במדינות אלו הוראה המחייבת כל אזרח להוציא תעודה כזאת.
ההדגשה שלי. כלומר ישראל תהיה המדינה השניה.
יובהר כי הנפקת תעודה ביומטרית, דהיינו מסמך שיש בו שבב אלקטרוני ובו נתונים ביומטריים, אינה מחייבת את שימורם של אותם נתונים במאגר מידע מרכזי. מהסקירה עולה כי הכללת טביעה ביומטרית במאגרי מידע לאומיים היא סוגיה הנדונה בשנים האחרונות בכמה מדינות. כיום אין מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע שבו שמורות טביעות ביומטריות של כלל אזרחי המדינה או תושביה.
ההדגשה הפעם במקור.
הארגון הבין-לאומי לתעופה (ICAO), שהוא סוכנות האו"ם הממונה על נושא זה, קבע בשנת 2003 , לאחר דיונים שנמשכו קרוב לעשור, את התקן הבין-לאומי לדרכונים. לפי התקן, עד אפריל 2010 ינפיקו כל המדינות מסמכי זיהוי אלקטרוניים שאפשר לקרוא באופן אוטומטי. מסמכי הזיהוי התקניים כוללים טביעה ביומטרית בטכנולוגיה של זיהוי תווי פנים, שהארגון המליץ עליה כטכנולוגיה הביומטרית המועדפת לצורך זה. אפשר להוסיף לכך טביעה ביומטרית נוספת של אצבע או קשתית העין. התקן מחייב כי נתוני הטביעה הביומטרית יישמרו בכרטיס בשבב ממוחשב, אך איננו עוסק ביצירת מאגר מידע של נתונים אלו ובשמירת הנתונים בו. 53 מדינות מתוך 190 מדינות הקשורות לארגון בחוזה הנפיקו בשנת 2008 דרכונים אלקטרוניים, ו 80%- מכ- 115 מיליון דרכונים המונפקים בכל שנה ברחבי העולם הם מסוג זה.
העולם הולך לכיוון של זיהוי ביומטרי בדרכונים בהם ישמר המידע על השבב אך כאמור אין צורך במאגר מרכזי לצורך כך. אני לא רואה ברירה לישראל אלא להצטרף למהלך. "כיום כל מדינות האיחוד מחויבות להנפיק דרכונים אלקטרוניים לאזרחיהן".
אז מה קורה במדינות השונות? האיחוד האירופי מחזיק מספר מאגרי מידע ביומטריים אבל לא של אזרחי האיחוד. אירודק הוא מאגר ממוחשב שמאוחסנות בו טביעות אצבעות של מבקשי מקלט, מסתננים ושוהים בלתי חוקיים. המידע נמחק מהמאגר לאחר מספר שנים (תלוי במקרה). VIS היא מערכת לאיסוף ולאגירה של מידע, ובכלל זה טביעה ביומטרית, על כלל מבקשי האשרות למדינות האיחוד. המידע מהמאגר ימחק לכל המאוחר תוך חמש שנים.
בארצות הברית אין בכלל מרשם אוכלוסין פדרלי. הממשל הפדרלי מעוניין שהמדינות ינפיקו רשיונות נהיגה רק למי שברשותו אמצעי זיהוי מספק לקביעת זהותו אך לא נקבע שחובה לכלול מידע ביומטרי. המהלך נתקל בהתנגדות במדינות. במדינת ג'ורג'יה התקבל חוק האוסר איסוף טביעות אצבעות לצורך הנפקת רשיונות נהיגה ויצאה הוראה למחוק טביעות אצבעות מן המאגר הקיים. למרות ההתנגדות למערכת זיהוי כלל לאומית יש בארה"ב מאגרי מידע שכלול בהם מידע ביומטרי. US-VISIT היא מערכת המיועדת לאזרחים זרים בלבד ולא לאזרחי ארה"ב. מדובר על המבקשים להיכנס למדינה. (גילוי נאות: בכניסה האחרונה שלי לארה"ב מסרתי תביעת אצבע ותמונה).
המשרד לביקורת המדינה של ארצות-הברית (United States Government Accountability Office) מלווה את תוכנית ה- US-VISIT מאז הקמתה. בדוח של גוף זה מיולי 2007 נמצא כי יש בתוכנית ליקויים חמורים באבטחת המידע, שבגינם מידע רגיש ומידע שאפשר לקשר לאדם פרטי נתונים בסיכון מוגבר לחשיפה, לשינוי, לשימוש לרעה ולהשמדה בידי גורמים לא מוסמכים. פעולות אלו אף עלולות להיעשות בלי שיהיה אפשר לגלות שנעשו.
בנוסף קיים מאגר של ה- FBI הכולל טביעות אצבע ורישום פלילי של 55 מליוני פושעים וחשודים והוא כיום המאגר הביומטרי הגדול בעולם.
בריטניה הולכת לכיוון של מאגר ביומטרי לאומי:
בסיומו של ההליך המטרה היא שפרטי הזהות, לרבות מידע ביומטרי, של כל האזרחים הבריטיים והנתינים הזרים שהונפקו להם מסמכים כאמור, יישמרו במרשם הזיהוי הלאומי.
…
יצוין כי בשנתיים האחרונות ערך משרד הפנים בבריטניה שורה של סקרים לבדיקת עמדות הציבור כלפי התוכנית להקמת מערכת זיהוי לאומית על מרכיביה, ובכלל זה תעודות הזהות הביומטריות. בסקר האחרון, שנערך באוגוסט 2008 , עלה כי רוב הציבור תומך בתוכנית.
אין בחוק הוראה המחייבת כל אזרח או תושב להיות רשום במאגר אבל כל מי שירצה תעודת זיהוי או דרכון יהיה חייב לעשות זאת.
בגרמניה מונפקים דרכונים הכוללים מידע ביומטרי אך המידע אינו נשמר במאגר מרכזי אלא רק בשבב שעל הדרכון. גרמניה מתכננת להנפיק משנת 2010 ואילך תעודות זהות אלקטרוניות הכוללות טביעה ביומטרית בטכנולוגיה של זיהוי תווי פנים (באמצעות תמונה) וטביעות אצבעות.
בהולנד עלתה הצעת חוק להקמת מאגר ביומטרי והנושא נמצא כרגע בדיון.
את הונג-קנג כבר הזכרתי שכן היא המדינה היחידה המחייבת נשיאת תעודת זיהוי ביומטרית והמידע הנ"ל נשמר במאגר מרכזי.
בצרפת מונפקות תעודות זיהוי ללא מידע ביומטרי אך בעת הרישום נלקחת טביעת אצבע והיא נשמרת בצורתה הלא דיגיטלית במרשם מרכזי. רק לשופט יש גישה למידע זה. כעת נדונה הצעה לשמור במאגר אנונימי מידע ביומטרי. לא הצלחתי להבין לשם מה?
סיכום אישי
בית המשפט האירופי לזכויות אדם (זה שישראל מאד אוהבת) כתב:
שמירת טביעות אצבעותיו של אדם בידי הרשויות, אף שמדובר באמצעי אובייקטיבי שאינו ניתן להפרכה, עלולה כשהיא לעצמה להעלות חששות בכל הנוגע להיבטים חשובים של שמירה על הפרטיות.
מקריאה של המסמך עולה כי ברוב העולם יש הסכמה על הנפקת תעודות זיהוי ודרכונים הכוללים מידע ביומטרי אך מידע זה לא ישמר במאגר מרכזי. אני נוטה להסכים ולקבל את הטיעונים.
